רע"פ 6752/04 עאיד מואסי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בבית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' קפלן) בעבירות של הסעה שלא כדין וסיוע לשהייה שלא כדין בתחום ישראל, עבירות לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952, ועבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש מהלכי משפט. על פי הנטען בכתב האישום, בארבעה מועדים שונים הסיע המבקש תושבי השטחים ליעדים בישראל. מטרת הנסיעה, בחלק מהמועדים, היתה גניבת כלי רכב.

2.בהחלטתו, ציין בית המשפט כי "חומרה יתרה של העבירות שבפני הוא שלא מדובר בהסעתם של מחפשי עבודה תמימים, אלא של עבריינים שבאו לבצע פעילות פלילית בישראל, והנאשם ידע על כך". לפיכך, ולאור ההלכה שנקבעה ברע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מ"י , פ"ד נו(1) 769, גזר בית המשפט על המבקש ארבעה חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי לתקופה של ארבעה חודשים. כן הושת על המבקש תשלום קנס בסך של 1500 ₪.

3.המבקש ערער על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ש' ברלינר, י' גריל וי' דר) דחה את הערעור ביום 1.7.2004, בקבעו כי "הערכאה הראשונה הקלה" עם המבקש.

4.על רקע דברים אלה באה בקשת רשות ערעור זו. הבקשה מתייחסת אך ורק לחומרת העונש שהושת על המבקש. המבקש טוען כי בית המשפט לא התחשב בנסיבותיו האישיות, וכי הוטלה עליו "תקופת מאסר קיצונית". יחד עם הבקשה שהוגשה ביום 15.7.2004 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע העונש, שתחילתו ביום 18.7.2004.

5.דין הבקשה להידחות. ידוע הוא הכלל לפיו "חומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, כדי להרשות ערעור לפני בית משפט זה" (רע"פ 04 / 227 גבריאלי מכלוף נ' מ"י (טרם פורסם)), ודעתי היא כי הנסיבות כאן אינן מצדיקות סטייה מכלל זה. לגופו של עניין, כפי שציין בית משפט השלום, כבר נקבע בבית משפט זה כי מדובר "במעשי עבירה העלולים להוליד מעשי זוועה נוראים, ועל תגובה העונשית להיות חמורה וקשה. אם אין עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל יש לגזור עליו ... עונש מאסר לריצוי בפועל בלי מתן אפשרות להמירו בעבודת שירות" ( ח'טיב , לעיל בעמ' 774 – 775).

6.הבקשה נדחית ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע.