רע"פ 6785/99 חלאילה נעמאן נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים לינדנשטראוס, ברלינר, ג'ובראן) בע"פ 855/99 מיום 7.10.99, לפיו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט חיר) בת.פ. 6283/98 מיום 14.4.99.

2.נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום בבית משפט השלום שייחסו למבקש, בין היתר, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, והתחזות לאדם אחר. עניינן של עבירות אלה נסוב סביב התחזותו של המבקש לאנשים שונים, תוך שהוא נבחן עבורם במבחן העיוני לקבלת רשיון נהיגה, בתמורה לתשלום. המבקש הודה בעבירות המיוחסות לו.

3.בית משפט השלום גזר על המבקש מאסר למשך תקופה של 6 חודשים, אשר ירוצו בעבודות שירות, קנס כספי בסך 15,000 ש"ח או מאסר תחתיו למשך 3 חודשים, ומאסר על תנאי למשך תקופה של 18 חודשים. המשיבה הגישה ערעור על קולת העונש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור כך שבמקום עונש המאסר של 6 חודשים, אשר נקבע כי ירוצו בעבודות שירות, הוטל על המבקש עונש מאסר של 36 חודשים, מתוכם 18 חודשים בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים. הקנס נותר בעינו.

4.עיקר טענות המבקש מופנות כלפי צורת ניהול הדיון בבית המשפט המחוזי. לטענת המבקש לא ניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו, שופטי בית המשפט לא עיינו באופן מעמיק בטיעונים בכתב מטעמו וכתבו את פסק דינם מבלי ליתן לו הזדמנות להשמיע את דבריו.

5.המשיבה, מצידה, מתנגדת לבקשה, תוך שהיא מציינת כי אין הבקשה מעלה סוגייה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית בה נהוג ליתן רשות ערעור שני. כן היא טוענת כי אין ממש בהשגותיו של המבקש על אופן ניהול הדיון בבית המשפט המחוזי, כפי שניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי. לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי לא מדובר במעידה חד פעמית של המבקש, ואף לאחר שהוגש נגד המבקש כתב אישום לא נרתע מנסיון לביצוע עבירה זאת שוב. המשיבה מדגישה את החומרה שבעבירות של המבקש כנימוק נוסף לדחיית הבקשה.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, אין בבקשה כל סוגיה משפטית או ציבורית בעלת השלכות כלליות, אשר מצדיקה מתן רשות ערעור שני (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). למעלה מן הצורך יצויין, כי לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש. מעיון בפרוטוקול ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי המשיב ביקש להגיש את טיעוניו בכתב וטען בעצמו בפני בית המשפט. לגופו של עניין, פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביטא את החומרה שיש לנהוג בעבריינים מסוגו של המבקש והעונש שנגזר על המבקש משקף את מדיניות הענישה במדינה אשר בה שיעור הקטל בדרכים גבוה כל כך.

הבקשה נדחית איפוא.