רע"פ 6793/05 מסעאד שאללפה נ. מדינת ישראל

לבית משפט השלום ברמלה הוגש נגד המבקש, מסעאד שאללפה, וחברה קבלנית שבבעלותו וניהולו הפעיל, "שלוף חברה קבלנית בע"מ", כתב אישום בו יוחסו להם עבירות של ניכוי תשומות ללא מסמך, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. על פי הנטען, עשו המבקש והחברה שימוש בתשע חשבוניות פיקטיביות, לגביהן ניכו מס תשומות שלא כדין, מתוך כוונה להשתמט מתשלום מס בסכום של 451,860 שקלים.

המבקש כפר בעובדותיו של כתב האישום והתגונן בטענה כי מדובר בחשבוניות שהונפקו כדין, ובתשלומים ששולמו בפועל לחברה אחרת - הרוס חברה לעבודות בנין ופיתוח בע"מ. ועוד הוא טען, כי ראיותיה של המשיבה הן נסיבתיות בלבד, ואין בהן כדי לבסס את הרשעתו בדין.

לאחר שמיעת ראיות הצדדים החליט בית המשפט לדחות גרסה זו, והרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו. בהמשך, גזר בית משפט השלום למבקש 18 חודשי מאסר, 15 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 200,000 ש"ח. כן הופעל עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים שעמד נגד המבקש, במצטבר, כך שהתוצאה הסופית היתה שעל המבקש לשאת ב-30 חודשי מאסר.

את השגותיו כנגד העונש הביא המבקש בפני בית המשפט המחוזי, אשר החליט ללכת לקראתו כאשר העמיד את הקנס על מחצית הסכום שנפסק לו בערכאה הראשונה. שאר חלקיו של גזר הדין נותרו על כנם.

עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור. להשקפתו, העונש שנגזר לו חורג מגדר הסביר, במיוחד לנוכח רצונו לשלם את חובו לשלטונות המס. המבקש עתר להתיר לו להגיש ראייה חדשה, אשר נועדה להוכיח כי כיום עשויה להיות בידיו אפשרות כלכלית לפרוע את חובו במלואו.

דין הבקשה להידחות. כידוע, ההלכה הנוהגת היא שעל דרך הכלל השגות כנגד העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, ולא מצאתי כי הוכחה עילה לסטות בעניינו של המבקש מהלכה זו. אדרבא, את העבירות שיוחסו לו הוא ביצע בשנת 1999, וכתב האישום הוגש בשנת 2000. עד אשר הסתיימו ההליכים בבית משפט השלום (בחודש יולי 2004), חלפו שנים לא מעטות בהן יכול היה המבקש לסלק את חובו, ולרשותו עמדה שנה נוספת עד אשר ניתן פסק הדין בערכאת הערעור. ובמלים אחרות, לרשות המבקש עמדו כ-6 שנים לסילוק חובו, וזו תקופה ארוכה על פי כל אמת מידה. אולם המבקש לא עשה בה שימוש מושכל, ואם בכך לא די, מתברר כי זו אינה הפעם הראשונה בה הוא חוטא בעבירות מס. בחודש מרץ 1999 הוא נדון בתיק אחר, ובית משפט השלום ברחובות גזר לו את המאסר על תנאי שהופעל בתיק זה. מכתב האישום הנוכחי אתה למד, כי המבקש החל לבצע את העבירות עליהן הוא נותן את הדין הפעם בעוד ההליך הקודם מתנהל נגדו, וחמורה מכך העובדה שהוא המשיך בכך גם לאחר שבית המשפט גזר לו מאסר מותנה בלבד. זו התנהגות שאינה מדברת בשבחו של המבקש, ומכאן דעתי כי דינה של הבקשה הנוכחי להידחות, וכך אני עושה.