רע"פ 6794/04 שמואל בן שלוש נ. מדינת ישראל

נגד המבקש, שמואל בן שלוש (להלן: "המבקש"), הוגש לבית המשפט השלום לתעבורה באשקלון כתב אישום המייחס לו עבירה של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז-1977 בשילוב עם סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 28.9.00 בשעה 01:50 או סמוך לכך, נהג המבקש ברכב בכביש היציאה ממשוב עזירקם לכיוון מושב באר טוביה. נטען, כי המבקש סטה מנתיבו, והמשיך לנסוע כ-44 מטרים בשוליים הימניים, עד שהתנגש עם דופן ימין בעמוד חשמל מבטון שהיה מוצב בשדה. כתוצאה מכך נהרג משולם דן ז"ל, הנוסע שישב ליד המבקש. גרסת המשיבה כפי שהובאה בכתב האישום היתה, כי התאונה ותוצאותיה נגרמו בעטיה של רשלנות המבקש בדרך נהיגתו.

לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש בעבירה אשר יוחסה לו, ובעקבות כך נגזרו לו 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים וקנס.

המבקש ערער על הרשעתו ועל העונש אשר הושת עליו בפני בית המשפט המחוזי, אולם במהלך הדיון חזר בו מהערעור על ההרשעה, והמשיבה הסכימה כי מניינה של תקופת הפסילה יחל 90 ימים לפני תאריך 5.3.01. הערעור כנגד יתר רכיביו של העונש נדחה, ולעניין זה הדגיש בית המשפט שניים: את הרשלנות הגבוהה בה חטא המערער, ומנגד נמצא כי ניתן משקל נאות לנסיבותיו של המבקש, שאם לא כן היה העונש חמור פי כמה. ובלשון בית המשפט בעמוד 10 לפרוטוקול הדיון:

"לולאי הנתונים האמורים היה מקום להחמיר יותר עם המערער ברכיב עונש המאסר בפועל. הרשלנות בדרגה גבוהה. וודאי אין זה המקרה להסתפק בעונש מאסר במסגרת עבירות שירות כפי שהציע הסנגור. תוצאה זו עלולה להחטיא את המטרה. גם אם ניתן היה לקבוע תקופת מאסר קצרה אין מקום לומר שהעונש מופרז לחומרה או מצדיק התערבות על ידי ערכאת הערעור...".

עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אולם, לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, לא מצאתי כי הוכחה עילה אשר תצדיק את הבאת עניינו של המבקש בפני ערכאה שלישית. הלכה פסוקה היא, כי ערעור בגלגול נוסף נועד לבחון שאלות משפטיות עקרוניות, בעלת השלכות כלליות, אשר חורגות מעניינם של הצדדים המתדיינים. לא כזה הוא המקרה שבפני. הבקשה נועדה להביא לבחינה מחדש של העונש, וככזו היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. עניינו של המבקש נדון על ידי שתי ערכאות, אשר נתנו את דעתן על חומרת העבירה שבגינה קופד פתיל חייו של אדם, מחד, ומאידך הן ייחדו משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש. שתי הערכאות הגיעו לתוצאה זהה, ואינני סבור כי זו שגויה. אדרבא, ריבוי תאונות הדרכים בכלל, והתאונות הקטלניות בפרט, מחייבות נקיטתם של אמצעי ענישה קשים, ולא אוכל לומר כי העונש שנגזר למבקש נכנס לגדרה של קטגוריה זו.

הבקשה נדחית.