רע"פ 6794/05 שמעון טובול נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בנצרת כתב אישום (ת.פ. 1324/04), המייחס לו עבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, עבירה של סחר, הספקה, יצוא, יבוא של סמים מסוכנים, לפי סעיף 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים) ועבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 31.1.04 סחר המבקש בשתי טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA במועדון ברמת-דוד, בכך שסיפק שתי טבליות של סם מסוג זה לשוטר סמוי. בהמשך נטען, כי המבקש דחף את השוטרים שהודיעו לו כי הוא מעוכב והשתולל והדף את השוטרים כשביקשו לעצרו.

ביום 5.9.04 הודיעו הצדדים לבית-המשפט, כי הגיעו להסדר לפיו יודה המבקש בכתב האישום לאחר תיקונו, באופן שנמחק ממנו האישום בגין תקיפת שוטר, וכי בטרם ייגזר דינו, יישלח המבקש לקבלת תסקיר שירות המבחן. באותו יום הודה המבקש בכתב האישום המתוקן והורשע בעבירות שיוחסו לו.

ביום 4.1.05 הוגש תסקיר שירות המבחן, אשר המליץ שלא לגזור על המבקש מאסר בפועל ונטענו הטיעונים לעונש מטעם המשיבה. בטרם נטענו טיעוני המבקש, קבע בית-המשפט כי ייערך בעניינו של המבקש תסקיר משלים, תוך דחיית הדיון, בציינו, כי אינדיקציה חיובית שתתקבל מתסקיר שירות המבחן בדבר המשך הטיפול במבקש, כמו גם פעולות שהוא עושה למען החזרת חובו לחברה, יישקלו לקולא. מאידך ציין בית-המשפט כי יעמדו לחובת המבקש עדיין הטיעונים לחומרא, כפי שבאו לידי ביטוי בטיעוניי בא-כוח המשיבה לעונש.

ביום 3.5.05 הוגש תסקיר שירות המבחן המשלים בעניינו של המבקש ונשמעו טיעוני הצדדים לעונש. ביום 26.5.05 גזר בית-משפט השלום על המבקש שמונה-עשר חודשי מאסר בפועל, שנים-עשר חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו שלא יעבור כל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים וכן הופעל כנגד המבקש מאסר מותנה שהיה תלוי כנגדו של עשרים וארבעה חודשים, באופן ששמונה-עשר חודשים מתוכו ירוצו בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו בתיק הנדון והיתרה במצטבר. בגזר-דינו ציין בית המשפט, כי שירות המבחן המליץ, הן בתסקירו המקורי והן בתסקירו המשלים, שלא לגזור על המבקש תקופת מאסר בפועל, אלא להשית עליו צו מבחן למשך שמונה-עשר חודשים, בנוסף לצו שירות למען הציבור בהיקף של 250 שעות. עם זאת, סבר בית-המשפט, כי במאזן בין אינטרס הציבור מחד ואינטרס המבקש בהמשך שיקומו מאידך, על אינטרס הציבור לגבור. בנוסף ציין בית-המשפט, כי בגזירת עונשו של המבקש הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המבקש, בהן הליך השיקום אשר עשה, הודאתו בהזדמנות הראשונה והן את העובדה כי ניכר במבקש שהבין את חומרת מעשיו וכי הוא נכון לתרום רבות למען המלחמה בשימוש בסמים מסוכנים.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת.

בית-המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים י' כהן, ה' ח'טיב ו-א' הלמן) דחה את הערעור, בהדגישו את העובדה שהמבקש ביצע את העבירות בהן הורשע עת היה אסיר ברישיון.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא ראה בהחלטת בית-משפט השלום לצוות על עריכת תסקיר משלים של שירות המבחן בעניינו של המבקש, משום הבטחה של ממש למבקש שבאם ימשיך בדרך בה החל לא יישלח אל מאחורי סורג ובריח. בנוסף, טוען המבקש, כי משהורה בית-משפט השלום על דחיית הדיון בשישה חודשים, בהם נטען, כי שלח את המבקש לבצע פעולות למען בני נוער על-מנת להחזיר חובו לחברה ולבסוף שלח אותו אל מאחורי סורג ובריח, גרם למבקש עינוי דין של ממש. בנוסף נטען, כי בשליחתו של המבקש למאסר לאחר שעבר את ההליך הטיפולי בעידודו המלא של בית-המשפט, יש משום פגיעה באמון שרוחש הציבור למערכת השיפוטית. כמו-כן, טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי משקיבל את עמדת בית-משפט השלום שהעדיף את אלמנט התגמול והרתעת הרבים על-פני שיקומו וטיפולו של המבקש, בהתחשב בכברת הדרך שעבר מאז שוחרר ממעצרו בתיק זה. לבסוף, טוען המבקש, כי יש מקום להקל בעונשו לאור נסיבותיו האישיות, ביניהן העובדה ששליחתו של המבקש למאסר עלולה לסכן באופן ממשי את הליך שיקומו.

מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, המצדיקה דיון בגלגול שלישי, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (להלן: הלכת חניון חיפה), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו לא ומאחר שבית המשפט היושב בדין אינו כבול בהחלטותיו להמלצות שירות המבחן.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם) ורע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). נסיבות המקרה הנדון אינן כאלו הנמנות על נסיבות ממין האמור.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. הגם שהמבקש עבר הליך שיקומי משמעותי ופעל כדי לנסות ולהחזיר את חובו לחברה, לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי מדובר בעבירות חמורות אשר בוצעו על ידי המבקש בהיותו אסיר ברישיון וכשתקופת מאסר מותנה משמעותית מרחפת מעל לראשו. גזר-דינו של בית-משפט השלום משקף את האיזון הראוי בין אינטרס המבקש בהמשך שיקומו של המבקש ובין אינטרס הציבור במלחמה בנגע הסמים. במסגרת איזון זה בחר בית-המשפט להקל בעונשו של המבקש, גם לאור נסיבותיו האישיות, כך שלמעשה נגזר עליו לרצות רק את תקופת המאסר שהייתה תלויה כנגדו בעת ביצוע העבירות בהן הורשע. גם אמונתו של המבקש בכך שבית-המשפט יימנע מלגזור עליו תקופת מאסר בפועל, באם יצעד בנתיב השיקומי שהותווה לו, אינה יכולה לעמוד לו אל מול אינטרס הציבור שבנשיאתו באחריות למעשיו.

יש לקוות, כי המבקש לא יזנח את הדרך המבורכת אליה פנה, וימשיך לצעוד בה גם למרות האמור.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 14.7.05, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 25.8.05, לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בנצרת, לשם תחילת ריצוי עונשו.