רע"פ 6805/06 יוני בכר נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה ברמלה (ת.פ 5962/05) בגין עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.

בית-המשפט לתעבורה (כבוד השופטת ר' טאובר) הרשיע את המבקש וביום 31.1.2006 גזר עליו, בהיעדרו, עונש של פסילת רשיון הנהיגה לתקופה של 3 שנים וכן קנס בסך 2,000 ש"ח. המבקש ביקש לבטל את פסק-הדין שניתן בהיעדרו, ובקשתו התקבלה. ביום 7.2.2006, הורשע המבקש על-פי הודאתו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, וביום 19.6.06, נגזר עליו עונש של פסילת רשיון הנהיגה למשך 3 שנים; 9 חודשי מאסר בפועל; 9 חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים וסמים; הפעלת עונש פסילת רשיון נהיגה מותנה למשך 6 חודשים, שנפסק בתיק אחר, לריצוי באופן חופף; וכן הפעלת עונש מאסר על-תנאי מותנה למשך 7 חודשים, לריצוי באופן חופף.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק) דחה את הערעור בחלקו. בית-המשפט שקל את נסיבות המקרה ואת נסיבותיו האישיות של המבקש וקבע, כי העונש שגזר בית-המשפט לתעבורה אינו עונש מופרז, וזאת בייחוד לאור עברו הפלילי הכבד בתחום התעבורה. יחד עם זאת, החליט בית-המשפט המחוזי, כי מן הראוי היה לקבוע שעונש המאסר המותנה שהופעל יהיה חופף לעונש שנגזר בתיק הנוכחי. לאור העובדה, כי בית-המשפט המחוזי שגה בציינו, כי בית-המשפט לתעבורה גזר על המבקש עונש של שני חודשי מאסר בפועל בלבד, הבין המבקש, כי למעשה הפחית בית-המשפט המחוזי את עונשו ל-7 חודשי מאסר בפועל בלבד. לאחר שהוגשה לבית-המשפט המחוזי בקשה להבהרת העניין, קבע בית-המשפט המחוזי, ביום 10.8.2006, כי אכן נפלה טעות בפסק-דינו, ומאחר שניתנה כבר הוראת חפיפה בגזר-הדין של בית-המשפט לתעבורה, פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי אינו משנה דבר מגזר-דינו של בית-המשפט לתעבורה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי בית-המשפט המחוזי התכוון להקל עם המבקש ולהפחית מעונשו שני חודשי מאסר. לפיכך, טוען בא-כוח המבקש, נגרם למבקש עוול היות והאמין, כי עונשו הופחת ועל-כן יש להפחית את עונשו ל-7 חודשי מאסר בפועל.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, היות והיא מתמקדת בחומרת העונש ותו לא. בא-כוח המשיבה טוען, כי אמנם שגה בית-המשפט המחוזי ביחס לעונש שהוטל על המבקש, אך לאחר שעמד על טעותו והבהיר, כי התכוון להתערב לגבי החפיפה של העונש המותנה בלבד ולא להפחית מעונשי המאסר בפועל שהוטלו על המבקש, הרי שלא נגרם למבקש עוול בעקבות טעות זו. לגופו של עניין, טוען בא-כוח המשיבה, כי אין מקום להתערב בעונש המאסר שהוטל על המבקש.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש אף לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. כפי שעולה מהחלטתו של בית-המשפט המחוזי מיום 10.8.2006, כוונתו של בית-המשפט המחוזי היתה להקל עם המבקש בנוגע לריצוי העונש המותנה באופן חופף בלבד, ולא להפחית מחודשי המאסר שנגזרו עליו, ולכן לאור העובדה, שבית-המשפט לתעבורה הפעיל את העונש המותנה באופן חופף, טעותו של בית-המשפט המחוזי לא גרמה לעיוות דין ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה. יתרה מכך, העונש שנגזר על המבקש הולם את חומרת העבירות בהן הורשע ואינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה. למבקש 6 הרשעות תעבורה קודמות, מהן 3 בגין נהיגה ללא רשיון וכן הרשעות פליליות נוספות. הישנותן של העבירות, והעובדה שיומיים לאחר שהוטל עליו מאסר על תנאי בגין נהיגה ללא רשיון נהיגה, נתפס המבקש נוהג בשנית ללא רשיון נהיגה, מעידה על התנהגות של זלזול במערכת המשפט וברשויות אכיפת החוק. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להקל בעונשו של המבקש.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.