רע"פ 6816/01 עמוס מימון נ. מדינת ישראל

לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטים י' גרוס, א' קובו ומ' רובינשטיין), בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת ר' גרינברג).

בית משפט השלום הרשיע את המבקש, על יסוד הודאתו, בשורה של עבירות התפרצות, ניסיון להתפרצות, גניבה, ניסיון לגניבה, התפרצות לרכב, גניבת רכב, הפרת הוראה חוקית, הסגת גבול, איומים והשגת סם לשימוש עצמי. במסגרת הסדר הטיעון, עתרו הצדדים להטיל על המבקש עונש מאסר של 30 חודשים, הכולל בתוכו את המאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגד המבקש. הסדר זה - הנוטה לקולא מבחינתו של המבקש - לא בא אלא בעקבות רצונו של המבקש - עליו הצהיר ב"קול נרגש" בפני בית המשפט ובפני בני משפחתו שהיו נוכחים באולם - לעבור תהליך של גמילה מסמים ושיקום במהלך תקופת המאסר.

אלא מאי? לא חלפו אלא דקות מעטות מרגע שסרה השופטת המלומדת ללשכתה, על מנת לכתוב את גזר הדין, והנה ביקש אביו של המבקש למסור לו דבר מאכל. מתברר, כי בין יתר המטעמים שמילאו את הפיתה, נסתתרה לה גם שקית ניילון ובה חומר החשוד כסם. האב נעצר, הבן השתולל, ומועד מתן גזר הדין - נדחה.

בית משפט השלום דחה את הסדר הטיעון, והטיל על המבקש עונש של מאסר בפועל, לתקופה של 24 חודשים. כמו כן הופעלו, באופן מצטבר, עונשי המאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש, לתקופות של 12 חודשים ו- 7 חודשים. סך הכל, אפוא, נידון המבקש לעונש מאסר של 43 חודשים. על המבקש הוטל גם עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים. בית המשפט ציין, כי הגם שאין הוא יודע האם החומר שנתפס הינו, אל נכון, סם מסוכן, הרי ברור בעליל כי התנהגות המבקש ובני משפחתו מוכיחה כי כוונות השיקום הנטענות - אינן רלוונטיות לעת הזו. בנסיבות אלה, חזרה בה השופטת המלומדת מנכונותה הראשונית לאמץ את הסדר הטיעון - נכונות שהיתה קיימת חרף הפער המשמעותי בין העונש המוסכם לבין העונש הראוי - והטילה על המבקש את העונשים האמורים.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, נדחה. בית המשפט סבר, כי מוצדק היה, במקרה זה, לחרוג מן המוצע בהסדר הטיעון, כיוון שהוכח כי המסד עליו נשען הסדר הטיעון - רעוע הוא עד מאד.

היום עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער על העונש שהושת עליו. לטענת המבקש, אין להביא, בחשבון העונש, אירועים המעלים חשד לביצוע עבירה על ידי הנאשם, ודברים שנמסרו לבית המשפט מפי אדם שאיננו צד במשפט. החמרה בעונש - בגין אירוע זה בלבד - עשויה להתווסף לעונש שיוטל עליו, אם יועמד לדין ויורשע בגין אותו אירוע.

דין הבקשה להידחות. נשוב ונציין, כי עסקת הטיעון, המקלה במיוחד מבחינתו של המבקש, נשענה כל כולה על רצונו המוצהר להיטיב עם עצמו ועם בני ביתו, ולחזור לדרך הישר תוך גמילה מסמים. בית משפט השלום עמד על כך, כי לא הוכח מה היתה תחולת השקית. אולם, התרשמותה של השופטת המלומדת מן המבקש ומבני משפחתו, בסופו של יום ובעקבות התקרית (ולאחר שלצדדים ניתנה הזדמנות להתייחס לאירוע), ולאור התנהגותו הכוללת של המבקש, טפחה על פניה של התקווה הראשונית, כי המבקש אכן שואף לחזור למוטב, להיטיב את דרכי התנהגותו ולשקם את חייו. התרשמות זו - היא העומדת ביסוד העונש שהוטל על המבקש, עונש שכאמור אינו מחמיר עמו כלל וכלל, בהתחשב בעבירות בהן הורשע ובעברו הפלילי.

הבקשה נדחית.