רע"פ 6832/05 אריה סלדקוב שפיר נ. מדינת ישראל

1.בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' בנימיני), הרשיע את המבקש בעבירות על פי חוק ניירות הערך – השפעה בדרכי תרמית על תנודותיהם של ניירות ערך, ואי-מתן הודעה על שינוי באחזקותיו של בעל-ענין בכוונה להטעות משקיע סביר. על-פי מסכת האירועים שמגולל כתב האישום, רכשו המבקש ואחיו במחצית הראשונה של שנת 1993, בהשקעה של עשרות מיליוני ש"ח, כמויות נכבדות של מניותיהן של ארבע חברות. היקפה הרחב של הרכישה הפך את השניים, למעשה, למשתתפים הדומיננטיים במסחר באותן מניות, הן בהזרמת ביקושים והן בקליטת היצעים, ולבעלי-ענין בחברות. לצורך פעילותם הסתייעו האחים באשראי, שהעמידו לרשותם חברי הבורסה דרכם פעלו. בהעדר מקור שוטף למימון עצמי, הפכו עד מהרה השניים תלויים במקורות האשראי באורח מוחלט, ואת המניות שרכשו העמידו כבטוחה לכספים שלוו.

העניינים החלו להסתבך כאשר במחצית השנייה של שנת 1993 הופיעו בעיתונות פרסומים, המטילים דופי בפעילותו של המבקש (חשד להרצת מניות), ובעקבות כך החלה להירשם מגמת היצעים במניותיהן של ארבע החברות, דבר שגרר ירידות חדות בשעריהן. כתוצאה מכך פחת ערכן של הבטוחות שבידיהם של ספקי האשראי, ואלה הללו החלו מאיימים במימוש הבטוחות כדי להיפרע מהמבקש בשיעור חובו להם.

במצב דברים זה החליטו המבקש ואחיו אשר חששו, כך על פי קביעתן של ערכאות קמא, מקריסת שעריהן של המניות שבידיהם, לקלוט את ההיצעים ואף להזרים ביקושים לאותן מניות. הם עשו כן במספר מועדים ובאמצעות מספר חשבונות, בכוונה ליצור תמונה כוזבת בדבר ביקושים גבוהים. לא זו אף זו, השניים נמנעו מלדווח – בניגוד להוראות הדין, על המכירות שנערכו בחשבונותיהם בידי ספקי האשראי, מתוך תקווה כי דבר המכירה לא יגיע לידיעתו של ציבור המשקיעים. כל זאת עשו המבקש ואחיו שלא מתוך רצון להגדיל את החזקותיהם, אלא בכוונה להשפיע, שלא כדין, על שערי המניות ולהביא לעלייתם תוך הטעיתם של חברי הבורסה.

2.בעקבות הרשעתו של המבקש, גזר לו בית-משפט השלום שנת מאסר בפועל ושנת מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור, תוך שלוש שנים, אחת מן העבירות בהן הורשע. כמו כן נגזר למבקש קנס בסך 100,000 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תחתיו.

3.את השגותיו כנגד ההרשעה והעונש, הביא המבקש בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. בפסק-דין מפורט ומנומק, דחתה ערכאת הערעור (מפי השופטת י' שיצר, ובהסכמת סגן-הנשיא ד' ברלינר והשופט ז' המר) את הערעור על ההרשעה, לאחר שלא ראתה לקבל את גרסת המבקש למהלך האירועים, והעדיפה על פניה את גרסתם של עדי המשיבה. עם זאת, בתתו דעתו למאפייניה של הפרשה ולנסיבותיו האישיות של המבקש, המיר בית-המשפט המחוזי את המאסר מאחורי סורג ובריח בששה חודשים של עבודות שירות. יתר רכיביו של גזר-הדין נותרו על כנם.

4.בבקשה שבפני עותר המבקש, כי יורשה לו לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. המבקש, שאינו מיוצג, מפרט בהרחבה את השגותיו, ובמרכזן הטענה כי ההלכות שנקבעו בפסקי-הדין של ערכאות קמא הנן "מהפכניות ללא תקדים בארץ ובעולם, ובניגוד גמור להלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בתחום זה". ועוד נטען, כי פסקי-דין לוקים במה שהוגדר על ידי המבקש כ"חוסר הבנה בסיסי של שיטות המסחר בבורסה, עד כדי כך שההלכות שנקבעו מפלילות את כל הסוחרים שפעלו בשלבים שונים של המסחר".

עיינתי בקפידה בנימוקי הבקשה, והגעתי לכלל דעה כי אין להיעתר לה. חוששני, שהגדרתם של פסקי-הדין נושא הדיון ככאלה שנקבעו בהם "הלכות מהפכניות", אינה אלא אצטלה בה נתלה המבקש כדי לזכות בבמה נוספת לתקיפתם של ממצאים-שבעובדה אשר נקבעו לחובתו. לאותם ממצאים הגיעה הערכאה הדיונית לאחר ניתוח מקיף ונרחב של העובדות, ודיון בהוראות החוק הנוגעות לעניין ותכליתן, ובאלה לא מצאה פגם גם ערכאת הערעור. כך הוא באשר למהות הפעולות שביצעו המבקש ואחיו, כך הוא באשר למניע להתנהלותם, וכך הוא בכל הנוגע לתכליתן של הפעולות – השפעה על שעריהן של המניות. והרי כלל הוא, כי ערכאת ערעור, ומקל וחומר בערעור שני, לא תהא נוטה להתערב בממצאי-עובדה, וגם לאחר שעיינתי ושבתי ועיינתי בבקשה ונספחיה לא מצאתי, כי הוכחה עילה לחרוג מכלל זה בעניינו של המבקש.

5.למען הסר ספק אוסיף, כי אפילו נדרשתי לסוגיות משפטיות שלטענת המבקש עולות מן הפרשה, לא סברתי כי הללו מחייבות ליבון נוסף בפני בית-משפט זה. לשאלה אם פעולה של משקיע בבורסה, המכוונת לשמירה על שווי אחזקותיו, יכולה להיחשב כתרמית בניירות ערך ניתנה תשובה ברורה בפסקי הדין של בית משפט זה (ראו ע"פ 5052/95 ואקנין נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 642, 654; ע"פ 8573/96 מרקדו ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(5) 481, 519) אליהם הפנתה המשיבה בתשובתה. באותן פרשות נקבע, כי כל פעולה, שתכליתה היא השפעה על שערה של מניה בלי שתשקף היצע או ביקוש כנים, וכמותה גם הסתרתו של מידע העשוי להשליך על כדאיותה של עיסקה בורסאית, עולות כדי תרמית. והלא כך בדיוק פעלו המבקש ואחיו, אשר במאמציהם לשמור על שווי אחזקותיהם הטעו במתכוון אחרים.

באשר לשאלה, אם בעל ענין חייב לדווח על שינוי באחזקותיו שעה ששינוי זה נכפה עליו בידי חבר בורסה הפועל בחשבונו, הרי החוק קובע בלשון ברורה (בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968) חובת דיווח רחבה, ואין בו דבר המרמז על כוונה לפטור מחובת הדיווח משקיע שמניותיו נמכרות במסגרת מימושן כבטוחות.

6.התוצאה היא אפוא כי הבקשה נדחית, ועמה מתבטל גם עיכוב תשלומו של הקנס שהושת על המבקש.