רע"פ 6835/03 לאוניד טובנשליאק נ. מדינת ישראל

ביום 6.12.02 הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום כנגד המבקש, הכולל שני אישומים. באישום הראשון הוא הואשם בביצוע עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובאישום השני הואשם בעבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

לפי הנטען בכתב האישום, דחף המבקש את אמו הקשישה, ילידת 1915, שלא כדין והפילה ארצה. המבקש עשה כן על רקע ויכוח ביניהם ודרישתו לקבל ממנה כסף. עוד נטען בכתב האישום, כי לאחר שאושפזה האם בבית-חולים, תקף המבקש שלא כדין את אמו במיטת חוליה לאחר שאושפזה, בכך שטלטל אותה בחוזקה ואף ניסה להאכילה בכוח בניגוד לרצונה.

תחילה כפר המבקש באישום ונקבע מועד לשמיעת הראיות. ואולם, ביום הדיון הודיעו הצדדים לבית משפט השלום, כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו המבקש יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, אשר על פיו יוחסה לו עבירה של תקיפת אמו, בניגוד לסעיף 379 לחוק העונשין תשל"ז-1977, בכך שניסה להאכילה בכוח בניגוד לרצונה, והמשיבה תסתפק בתקופת מעצרו עד לאותו מועד ולא תבקש תקופת מאסר נוספת. המבקש הצהיר, כי הוא מבין את הסדר הטיעון, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ושידוע לו, כי בית-המשפט אינו כפוף להסדר האמור.

ביום 5.2.03 קיבל בית משפט השלום (כב' סגנית-הנשיא ר' זוכוביצקי) את הסדר הטיעון, הרשיע את המבקש על-פי הודאתו בעבירת התקיפה, ועל המבקש נגזר עונש של מאסר בפועל מיום מעצרו ביום 3.12.02 ועד יום מתן גזר הדין ביום 5.2.03, וכן מאסר על תנאי.

על פסק-הדין של בית משפט השלום, ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים. בערעורו ביקש לאפשר לו לחזור בו מהודאתו, בציינו כי עשה כן רק כדי להשתחרר מן המעצר, וכי הודאתו לא הייתה חופשית ולא ניתנה מרצון טוב. עוד טען המבקש, כי הוא מטפל באמו במסירות מזה שנים רבות והרשעתו עלולה לפגוע ביכולתו זו, שכן היא עלולה למנוע ממנו להתמנות בעתיד כאפוטרופוס עליה.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הערעור בקובעו, כי על-פי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, אין לחזור מהודאה, אלא אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו, ובעניינו של המבקש, העובדה שלאחר אישור הסדר הטיעון ומתן גזר הדין הבין המבקש, כי ההרשעה עלולה לפגוע ביכולתו לשמש אפוטרופוס רשמי לאמו, איננה בגדר נימוק המצדיק את החזרה מההודאה באישום. עוד הוסיף וקבע בית המשפט המחוזי, כי המבקש לא הצביע על לחץ כלשהו שהופעל כלפיו, ועולה מן הפרוטוקול, כי המבקש הודה מתוך רצון בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן.

ומכאן בקשת רשות הערעור שבפני, שבגידרה חזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. בקשה לרשות ערעור בגלגול שלישי לא נועדה לבירור חוזר של העובדות כפי שנקבעו בהליכים שקדמו לה, והכלל הוא כי הרשות לערער ניתנת במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית ללא צורך בקבלת תשובה.