רע"פ 684/97 מאור חיים נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ז' הדסי הרמן) בעבירות של העלבת עובד ציבור ואיומים וזוכה מעבירה של זיוף מסמך. הרשעתו התייחסה למקרה בו הטיח המבקש בעובדת לשכת רווחה את הדברים הבאים: "חולת נפש, אפס, אני אאשפז אותך...אני אעקוב אחריך, גם בחיים הפרטיים שלך, ואסכן אותך עד שתפלי". עוד אמר לאותה עובדת כי יעשה לה מה שעשה לעובדת אחרת (שחלתה ונפטרה) וכי "סופך יהיה כמוה". בית משפט השלום הטיל על המבקש (שלא היה מיוצג) את העונשים הבאים: הארכת מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המבקש בעת ביצוע העבירות בהן הורשע, תשלום קנס בסך 750 ש"ח וחתימה על התחייבות בסך 7,500 ש"ח להימנע מביצוע כל עבירה שיש עמה אלימות.

המבקש ערער על הכרעת הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים ד. בר-אופיר, ו. אלשיך וה' אחיטוב). את עיקר טענותיו ייחד המבקש לכך שבית משפט השלום סרב לזמן את העדים שבשמם נקב המבקש.

בית המשפט המחוזי שמע את טענות המבקש במשך מספר ישיבות. תחילה הורה בית המשפט על מינוי סנגור מן הסנגוריה הציבורית למבקש, אולם המבקש עמד על רצונו לייצג את עצמו והסנגוריה הציבורית ביקשה לשחררה מייצוגו. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום ואף לא במידת העונש, שנראתה בעיניו כנוטה לקולא. לפיכך דחה בית המשפט המחוזי את הערעור.

כעת פונה המבקש ומבקש לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הוא חוזר על טענתו, שלא ניתן לו לזמן עדי הגנה, טוען נגד חילופי ההרכב שדן בערעורו בבית המשפט המחוזי ונגד הגבלת טיעונו בבית המשפט המחוזי. עוד הוא מבקש את עיכוב ביצוע העונשים שנגזרו עליו.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני, לרבות תגובת המדינה, נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. רשות ערעור בפני בית משפט זה ניתנת רק במקרים המעוררים בעיות בעלות חשיבות חוקתית, משפטית וציבורית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו (3) 123). בקשתו של המבקש אינה נמנית עם מקרים אלה. יובהר, כי לא מצאתי בבקשה גם עילה של ממש לשינוי קביעותיהן ומסקנותיהן של הערכאות התחתונות: המבקש, שלא היה מיוצג, ביקש שבית המשפט יזמן 17 עדי הגנה ויישא בהוצאותיהם. רובם המכריע של עדים אלה אינו נוגע במישרין לאירועים שבשלהם הוגש כתב האישום נגד המבקש ומיעוטם זומנו ממילא כעדי תביעה: המדובר, לשם דוגמא, במפכ"ל משטרה, במפקד מחוז תל-אביב במשטרת ישראל, בבעלי תפקידים במשרד המשפטים ובמשטרת ישראל, ששיגרו למבקש מכתבים שונים בעניינים שונים וכן הלאה. משנתבקש המבקש על-ידי בית המשפט לפרט לשם מה נדרשים עדים אלה, לא עשה כן אלא בחר לתקוף את בית המשפט ובסופו של דבר לא הביא כל עד מטעמו. הכרעת הדין בעניינו של המבקש התבססה על הראיות שהובאו בפני בית משפט השלום ותוך דחיית גירסתו של המבקש. גם בבית המשפט המחוזי לא העלה המבקש טענות של ממש נגד הרשעתו ומיקד את דבריו בתקיפת שופטות בית משפט השלום שעסקו בעניינו ובהטחת טענות בהרכב מולו הופיע. שתי הערכאות שעסקו בעניינו של המבקש ניסו לאפשר לו למצות את זכויותיו הדיוניות, אולם ללא הועיל. גם העונש שנגזר על המבקש אינו מן החמורים וודאי שאינו מצדיק התערבות במסגרת ערעור שני ברשות.

הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.