רע"פ 6843/00 מועדון הצופים האורטודוכסי - ע"י דוד מנסור נ. פחרי ג'דאי

המערער, מועדון הצופים האורתודוכסים, באמצעות ראש השבט מר דוד מנסור, התדיינו בבית הדין לשכירות עם המשיב, בעליו של נכס שהושכר לפעילות הצופים. בפסק דינו קבע בית הדין כי המושכר משוחרר מתקרת דמי שכירות מירביים כקבוע בסעיף 52 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב1972-. כך נקבע בהסתמך, במידה רבה, על כך שהתאחדות הצופים, אשר המערער מהווה חלק ממנה, היא תאגיד ציבורי שהוקם על פי דין, ולפיכך חלה עליה תקנה 5(1) לתקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק - אי תחולת השיעורים המירביים והפחתות) התשמ"ג1983-. המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בקשתו נענתה, וערעורו נדחה תוך חיובו בהוצאות. על כך מבקש הוא רשות לערער בבית משפט זה, ובפני בקשתו לפטור או הפחתת ערבון.

בבקשת הפטור נטען כי המבקש אינו אישיות משפטית נפרדת, כי מר מנסור מנהל עבור המבקש חשבון בנק המצוי ביתרה של 40 ש"ח בלבד, ואין באפשרותו לגייס את הסכום הדרוש להפקדת הערבון, וכי סיכויי הבקשה טובים. לבקשה צורפו תצהירו של מר מנסור, וכן תצהיר של מר שמעון הראל, עוזר לנציב כללי בהתאחדות הצופים והצופות. מר הראל הצהיר כי שבט הצופים חבר בהתאחדות אך אינו בעל אישיות משפטית, כי לשבט או לאנשים ממנו אין סמכות ורשות להתחייב בשם התאחדות הצופים, אלא לשניים מחברי הועד הפועל של ההסתדרות, וכי ההתאחדות אינה הדייר ואף לא השוכר של המועדון המושכר.

נראה לי כי יש לדחות את הבקשה. אפרט את נימוקי:

סדרי הדין מטילים על המערער (או מגיש בקשת רשות הערעור) חובה להפקיד ערבון, כתנאי לפתיחה בהליך. הנטל להראות הצדקה לפטור מוטל על שכמו של המערער. המערער הוא חבר בהתאחדות הצופים. המערער אף טורח ומדגיש כי השבט איננו אישיות משפטית עצמאית, ורק ההתאחדות מהווה אישיות משפטית. בנסיבות אלו, יש לבחון את שאלת היכול הכספית לא לגבי השבט הבודד, כי אם לגבי התאחדות הצופים.

העובדה שההתקשרות הכספית וכריתת חוזה השכירות במקרה זה לא נעשתה על ידי ההתאחדות אינה מעלה ואינה מורידה דבר. שכן אין מחלוקת כי המערער הינו חבר בהתאחדות הצופים, וההתאחדות מכירה בקיומו וממילא בפעילותו של השבט. בנסיבות אלו אין מקום לטענות פורמליות גרידא באשר לסמכויות ההתקשרןת הפנימיות (מה גם ששאלות אלו לא נדונו כלל בערכאות דלמטה). שאלת היכולת הכלכלית צריכה, איפוא, להיבדק בהתייחס להתאחדות כולה, ולא למערער בלבד.

התאחדות הצופים היא ארגון המקיים פעילות ענפה, ולצורך כך מגייס כסף, בין בדרך של קבלת תקציבים מגופים ציבוריים, בין בגיוס דמי חבר, בין מתרומות או בכל דרך אחרת. הקצאת הסכום הדרוש להפקדת הערבון כרוכה, איפוא, בניהול מתאים ובקביעת סדרי עדיפויות. כאשר גוף מסויים מגלגל תקציבים ומנהל פעילות כספית, לא די בכך שיצהיר כי בזמן נתון כלשהו קופתו ריקה. עליו לפעול באופן שיאפשר לו הקצאת התקציב הדרוש, ולמצער, להראות ולהסביר היטב מדוע לא עלה בידו לעשות כן. הסבר כזה אינו מצוי בפני.

זאת ועוד: בפסק הדין בערעור מביע בית המשפט המחוזי מורת רוח מכך שהמבקש שינה את טעמו ולאחר שבמשך שנים, ובעת שהתגונן בפני תביעת פינוי, טען כי שוכר המושכר הוא התאחדות הצופים האורתודוכסים, מבקש הוא לטעון לעניין דמי השכירות כי המקום מושכר לדוד מנסור. שינוי חזית זה, והנסיונות להסתתר מאחורי זהויות משתנות, עלול לגרום לקשיים בגביית הוצאות המשפט, ולפיכך הוא מעיד על הצורך המוגבר בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיב.

הבקשה נדחית, הערבון יופקד תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו.