החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 6861/04 ניר יהודה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של מי שהורשע בתקיפה במהלך מרדף בין רכבים. ההרשעה התבססה בעיקר על הודעת נאשם אחר שהעיד במשפטו ועל הודעת המתלונן שהוגשה בהסכמה. הכרעת הערכאה הדיונית נמצאה מבוססת ולא נפל בה פגם המצדיק ערעור נוסף.

העובדות

המבקש הורשע על בסיס הודעתו של נאשם אחר שתיאר מרדף בין רכבים ותקיפה של נהג הרכב הנרדף. הנאשם האחר העיד במשפטו של המבקש וטען שנטל על עצמו את האחריות, אך בית המשפט העדיף את אמרתו הקודמת. הודעת המתלונן הוגשה בהסכמה ותמכה בגרסת הנאשם האחר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם בית המשפט היה רשאי להעדיף את אמרתו של נאשם אחר בפרשה, שהעיד במשפטו של המבקש, על פני עדותו במשפט?
  2. 2.האם הונחה תשתית ראייתית מספקת להרשעת המבקש בזהותו של הנוסע שישב לצד הנאשם האחר במהלך המרדף?

הלכות

  1. 1

    בית המשפט רשאי להעדיף אמרת נאשם אחר שהודה בעובדות כתב האישום, כאשר האמרה נתמכת בהודעת המתלונן שהוגשה בהסכמה.

    ״בית המשפט היה רשאי להעדיף את אמרתו משני טעמים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר אמרת הנאשם האחר נתמכת בראיה נוספת, ניתן לאמצה גם לעניין זהות המעורבים, והתשתית הראייתית להרשעה איתנה ואינה מצדיקה ערעור.

    ״אמרה זו מסלקת כל ספק שעופר לא בדה מליבו את סיפור התקיפה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הוגשה בהסכמה
  • תקיפה
  • מרדף

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

6861/04

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

ניר יהודה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום

23.6.04, בתיק ע"פ 8187/04, שניתן על ידי כבוד השופטים: י' הכט, מ' רביד,

א' אפעל-גבאי

בשם המבקש: עו"ד דב

גורטלר

החלטה

בבקשה זו אין ממש.

הראייה המרכזית לחובת המבקש במשפטו היתה הודעה שמסר נאשם אחר בפרשה – עופר בן-סימון (להלן: "עופר"). מפיו של עופר נרשם כי בעקבות סכסוך עם נהגו של רכב אחר, הוא הצליח להדביקו ומשזה עצר ואחר כך החליט להימלט, הוא ידה אבן לעבר הרכב הנמלט. אולם בכך לא הסתיים האירוע הואיל ועופר המשיך במרדף אחר יריבו, ומשהדביקו שוב, יצא המבקש שישב לצידו של עופר מהרכב, ותקף את המתלונן ובעט בדלת מכוניתו.

משנקרא עופר להעיד במשפטו של המבקש, נראה כי עשה הכל כדי לא להפלילו, אולם בית המשפט היה רשאי להעדיף את אמרתו משני טעמים: האחד, עופר הודה בעובדותיו של כתב-האישום כלשונן, והשני, שאמרתו של עופר לא ניצבה לבדה, אלא נתמכת בהודעה שמסר המתלונן, והוגשה בהסכמה לבית המשפט. אמרה זו מסלקת כל ספק שעופר לא בדה מליבו את סיפור התקיפה, ועל כן רשאי היה בית המשפט לאמצה גם לעניין זהותו של הנוסע שישב לצידו במהלך המרדף אחר המתלונן.

בכך הונחה תשתית איתנה להרשעת המבקש, ובה לא נפל פגם כלשהו המצדיק קיומו של ערעור בפני ערכאה נוספת.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א באב תשס"ד

(29.7.2004).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 8187/04

הלכות

  1. 1בית המשפט רשאי להעדיף אמרת נאשם אחר שהודה בעובדות כתב האישום, כאשר האמרה נתמכת בהודעת המתלונן שהוגשה בהסכמה.
  2. 2כאשר אמרת הנאשם האחר נתמכת בראיה נוספת, ניתן לאמצה גם לעניין זהות המעורבים, והתשתית הראייתית להרשעה איתנה ואינה מצדיקה ערעור.