רע"פ 6883/08 זאב צובוטרו נ. מדינת ישראל

1.

במהלך שנת 2004 קיבל המבקש לביתו, באמצעות הדואר, הודעת קנס על-פיה נהג ברכבו במהירות מופרזת. לטענתו, זמן קצר לאחר מכן, הוא פנה בכתב למשטרת ישראל וביקש להסב את הדו"ח על-שם רעייתו, שהייתה זו שנהגה ברכב. המבקש טוען כי שלח את בקשתו בדואר רגיל וכי לא שמר עותק מן הבקשה. בשנת 2007, לאחר שקיבל המבקש הודעה כי רישיונו נפסל לתקופה של שלושה חודשים, בשל הצטברות ניקוד נגדו, הוא גילה שבקשתו לא הגיעה ליעדה ובשל כך גם לא טופלה.

2.

בעקבות כך הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח תנועה, אולם בקשתו נדחתה על-ידי בית-המשפט לתעבורה בעכו. בדחותו את הבקשה, קבע בית-המשפט כי לא הובאה כל ראיה לכך כי אכן נשלחה ההודעה לה טוען המבקש, ומכל מקום הוא היה מצווה לברר מה עלה בגורלה של פנייתו.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה, נדחה אף הוא. בית-המשפט קמא קבע, כי בנוסף לנימוקים שניתנו על-ידי בית-משפט השלום, היה מקום לדחות את הבקשה ולו עקב האיחור בהגשתה.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותה טענה אשר שימשה אותו בערכאות קמא, היינו, כי שלח את הבקשה במועד, אולם לא שמר עותק ממנה או ראיה המעידה על קיומה, ולא בירר מה עלה בגורלה.

4.

דין הבקשה להידחות, באשר קיומו של ערעור שני נועד לברר סוגיות משפטיות להן נודעת השלכה על ציבור גדול של מתדיינים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). עניינו של המבקש אינו נמנה עם אלה, הואיל והוא עוסק בשאלה עובדתית פרטנית – אם הוא אכן פנה בכתב למשטרת ישראל בבקשה להסב את הדו"ח לשמה של אשתו. לגרסה זו של המבקש לא נמצאה ראיה, ועל כן כאשר החליטו ערכאות קמא לדחותה, הן פעלו בתחום סמכותן ואין מקום ללבן שאלה זו בשלישית.

הבקשה נדחית.