רע"פ 6889/07 ד"ר איגור קרסיק נ. מדינת ישראל

1.

ה מבקש, רופא שיניים במקצועו, הועמד לדין באשמת ביצועו של מעשה מגונה באחת המטופלות שלו. בית-משפט השלום הרשיע אותו, לאחר שמיעתן של ראיות, בעבירה לפי סעיף 348(ה) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובהמשך גזר לו 60 ימי מאסר, שלושה חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך 1,000 ש"ח והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 3,000 ש"ח. עוד נקבע, כי בעונש המאסר ישא המבקש מאחורי סורג-ובריח, וזאת לאחר שהממונה על עבודות שירות חיווה דעתו שהוא אינו כשיר לבצע עבודות מסוג זה.

2.

המבקש ערער על פסק-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, שם טען, בין היתר, כי בעונש שהושת עליו יש מידה רבה של חומרה. לצורך כך עתר המבקש להפנות את עניינו פעם נוספת לממונה על עבודות השירות, לצורך הגשתה של חוות דעת חדשה.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור על כל חלקיו. בשאלת חוות-הדעת הנוספת נתגלעה מחלוקת בין השופטים: כב' השופטת צ' צפת סברה כי יש מקום לקבל חוות-דעת שנייה, בעוד שכב' הנשיא י' פלפל

סבר כי נוכח חוות-דעתו הבלתי-מסויגת של הממונה, ובהעדר פגם כלשהו בהחלטה המקורית, אין מקום להיענות לבקשה. כב' השופט נ' הנדל סבר אף הוא כי אין מקום לקבלתה של חוות דעת שנייה, אולם למסקנה זו הוא הגיע נוכח השקפתו כי המעשים בהם הורשע המבקש, חמורים הם.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לעונש, ולו מחמת המחלוקת שנתגלעה בין שופטי המותב של בית משפט קמא.

4.

דעת רוב חברי המותב של בית המשפט המחוזי סברה כי אין לקבל חוות-דעת נוספת מטעם הממונה, ועל כן בטענת המבקש כאילו בסוגיה זו לא היה רוב לאף דעה – אין ממש. משכך הם פני הדברים, ונוכח ההלכה הפסוקה לפיה חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, אלא במקרים יוצאי-דופן (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)) , דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.