רע"פ 6894/09 דוד פרץ נ. מדינת ישראל

1.

ביום ד' בחשון התשס"ח (16.10.2007) נעצר המבקש בעודו נוהג ברכב בזמן פסילה, בלא שיש בידיו רישיון נהיגה או ביטוח בני תוקף. בית המשפט

לתעבורה בתל-אביב-יפו הרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו, לפי הודאתו, וגזר לו מאסר בן 36 חודשים, מתוכם 24 חודשים לריצוי מאחורי סורג ובריח והיתר על-תנאי, וכן פסילה לצמיתות מלהחזיק ברישיון נהיגה. עונש זה הושת על המבקש, בין היתר, נוכח העובדה כי בשנת התשס"ב- 2002 גרם

לתאונת דרכים קטלנית, שבה קופחו חייהם של שני בני אדם, וכן לאור 22 הרשעותיו הקודמות בגין עבירות תעבורה חמורות.

2.

המבקש ערער על גזר דינו ל בית המשפט המחוזי מרכז, בטענה כי העונש שנגזר לו הינו העונש המרבי במסגרת החוק, ועל כן, מן הראוי היה כי ערכאה קמא תאפשר לו להביא ראיות לעניין העונש. בית המשפט

המחוזי קיבל את הערעור, ביטל את גזר-הדין והשיב את הדיון אל בית המשפט לתעבורה למען יבחן את הסוגיה בשנית.

3.

עוד לפני שנבחנה הסוגיה פעם נוספת, הגיש המבקש, שלא חפץ כי עניינו ידון בפני אותו המותב שגזר את עונשו לכתחילה, בקשה לבית משפט זה, להחליף את המותב בערכאת הדיון. לאחר שבקשתו זו התקבלה, שב ושטח טענותיו בפניו של שופט אחר מ בית המשפט לתעבורה. בגזר-הדין החדש שיצא תחת ידו של שופט זה נקבע, כי מעשיו של המבקש חמורים, אולם יחד עם זאת, הוחלט להקל עימו בהתייחס לגזר-הדין המקורי, באופן שבו הושתו עליו שמונה חודשי מאסר, שנה מאסר על-תנאי, פסילה מלהחזיק רישיון משך שנתיים וקנס בסך 3,000 ש"ח.

4.

המבקש לא הסתפק בהקלה משמעותית זו וערער ל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בפעם השניה, תוך שהלין, בין היתר, על כך שנתפס בעודו נוהג בשטחו של מוסך המצוי בבעלותו בלבד, מבלי לצאת ממנו אל שטח ציבורי, ועל כן, העונש שנגזר לו אינו מידתי. בית המשפט המחוזי בחן את נסיבותיו של המקרה ואת נסיבותיו הפרטניות של המבקש והחליט לדחות את הערעור.

5.

המבקש עודנו בלתי מסופק מן ההכרעה שהתקבלה בעניינו, ועתה הוא פונה לבית משפט זה בבקשה לערער בשנית. לטענתו, ערכאת הערעור נמנעה מלקבל את חומר הראיות הנוגע לעבירה שביצע ועל כן פסיקתה הייתה בלתי ממצה, ובנוסף, היא שגתה לגבי הפרטים הנוגעים למקום ביצועה של העבירה ולהיקפה. עוד טוען המבקש, כי עונשו נגזר לאור העבירות הקודמות שביצע, ובעיקר זו שגרמה לתאונה הקטלנית – שהייתה העבירה היחידה שבה הורשע מכוח חוק העונשין – אולם על עבירות אלה כבר נשפט ונענש בעבר, ואת המשקל המכריע יש ליתן לעבירתו הנוכחית. לבסוף הוא טוען, כי בשל שורת ההליכים שהתנהלו בעניינו נגרם לו עינוי דין המצדיק להקל עימו, וכי בתקופה שעברה לא ביצע כל עבירה נוספת.

6.

דינה של בקשה זו להידחות, שהרי עניינה נוגע כל כולו לחומרת העונש אשר הושת על המבקש – ובחומרה זו, כידוע, אין די כדי להתיר ערעור שני במספר (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)) .

אף לגופם של דברים לא מצאתי כי יש להידרש לעניינו של המבקש פעם נוספת. באשר לטענתו הראשונה, הרי שגם אם לא הונח בפניו של בית המשפט המחוזי חומר הראיות בכללותו, נשטחו בפניו כלל הטענות שבערעור, בכתב ובעל פה, לרבות טענות אשר נסמכו על חומר הראיות, וכן הובא בפניו פסק דינו של בית המשפט לתעבורה – כך שעלה בידיו להכריע ללא דופי. אמנם, מן הראוי היה כי בית המשפט

המחוזי יקבל לידיו את כלל חומר הראיות, אולם בפגם זה, לבדו, אין די כדי לגרוע מכוחה של התוצאה אליה הגיע. נוסף על כך, איני סבור כי נפלה אצל ערכאת הערעור שגגה בתיאור פרטי מיקום העבירה, שהרי המבקש הודה בפרטי כתב האישום שהוגש נגדו, וברי, כי אם נתפס כשהוא נוהג ברכב – היה זה בשטח ציבורי.

באשר לטענתו השניה של המבקש, כי עברו התעבורתי המכביד הוא שהכריע לעניין העונש הנוכחי שהושת עליו, הרי שדינה להידחות גם כן. הסוגיה העיקרית והמהותית אשר עמדה לנגד עיניה של ערכאה קמא בהשיתה עונש מאסר על המבקש – שאף לא אחת מטענותיו בבקשה זו יכולה לגבור עליה – היא כי חרף עבירות התעבורה החמורות שביצע; חרף העובדה שאחת מאותן עבירות הסתיימה באופן טראגי; וחרף העובדה שהוא נענש בעבר לא אחת – המבקש לא הורתע מלשוב ולעבור עבירות תנועה פעם נוספת. ומה לי אם נהג משך דקה או משך שעה, אם נהג ברחוב צדדי או בכביש ראשי – החשוב הוא כי המבקש נהג ברכב על אף שנאסר עליו לעשות כן. ומשכך, אין מנוס מלהעלות את רף הענישה ולהחמיר עימו.

אשר על כן הבקשה נדחית ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.