רע"פ 6897/04 ברוך כץ נ. מדינת ישראל

1.בשנת 1998 הורשע המבקש, בהעדרו, בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא רישיון רכב תקף, עבירות על סעיפים 2 ו-10(א) לפקודת התעבורה. בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב יפו (כבוד השופט צ' קאפח) גזר על המבקש 12 חודשי פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, וכן 1,500 ₪ קנס. למעלה מארבע שנים לאחר מכן פנה המבקש בבקשה לביטול פסק הדין, בטענה שלא ידע על מועד הדיון ועל פסק הדין שניתן בעניינו, ובקשתו נדחתה. כשבועיים לאחר דחיית הבקשה הגיש המבקש ערעור על פסק הדין ובו נטען כי אי התייצבותו לדיון נבעה מכך שלא ידע על מועד הדיון. לגופו של עניין טען המבקש כי רישיון הנהיגה שלו היה בתוקף, וכי בטעות הורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה. המבקש הוסיף וטען כי העבירה של נהיגה ברכב ללא רישיון רכב תקף אינה מצדיקה את עונש הפסילה החמור שנגזר עליו. מן הבקשה וצרופותיה לא ברור האם הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אולם מכל מקום בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת נ' אחיטוב) דן בערעור לגופו, ביטל את הרשעתו של המבקש בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, והפחית את תקופת הפסילה ל-6 חודשים.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי גם לאחר שעונשו הופחת עדיין הוא חמור ביחס לעבירה בה הורשע.

2.דין הבקשה להידחות. ההלכה היא כי טענות שעניינן חומרת העונש אינן מקימות עילה לדיון ב"גלגול שלישי", ורשות ערעור בעניין העונש תינתן רק במקרים חריגים ומיוחדים (ראו: רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), המקרה הנדון אינו בא בגדר אותם מקרים, ודי בטעם זה על מנת להוליך לדחיית הבקשה. מעבר לכך, גם לגופו של דבר לא מצאתי ממש בבקשה. המבקש נהג ברכב תשעה חודשים לאחר שרישיון הרכב פקע, ומפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי עולה כי למבקש עבר עשיר של 34 עבירות תעבורה, שחלקו הוא באותה עבירה שבגינה נגזר דינו במקרה דנן. בנסיבות אלה העונש שנגזר עליו אינו מן החמורים. לא למותר להזכיר כי האיסור לנהוג ברכב ללא רישיון תקף נועד למנוע מצב שבו רכב שלא נבדק מסכן את עוברי הדרך ואף את הנוהג בו. אין להקל ראש באיסור זה, והעובדה שהמבקש נכשל בו שלא בפעם הראשונה מצדיקה לגזור עליו עונש מרתיע.

הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שהגיש המבקש.