רע"פ 690/08 יבגני ולודבסקי נ. מדינת ישראל

1.המבקש יצא באישון לילה ממועדון, נכנס לרכבו והחל בנסיעה. שוטרים שעצרו אותו חשו בריח אלכוהול הנודף מפיו, ועל כן ערכו לו בדיקת מאפיינים ובדיקת נשיפה, וזו העלתה כי הוא היה נתון להשפעתם של משקאות משכרים. בית-המשפט לתעבורה בחיפה הרשיע את המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, וגזר לו פסילת רישיון למשך 30 חודשים, 4 חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך 2,500 ש"ח.

2.המבקש ערער לפני בית-המשפט המחוזי כנגד הרשעתו, וטען כי אסור היה לייחס משקל לתוצאות בדיקת הנשיפה, הואיל ולא ידוע באיזו שעה בוצעה. עוד נטען, כי לא הוכח שברבע השעה שקדמה לבדיקה הוא לא שתה, הקיא או עישן – פעולות אשר עשויות היו לפגוע בתוצאות הבדיקה. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי הרשעת המבקש מבוססת על ראיות מהימנות.

3.בבקשה שבפני למתן רשות לערער, שב המבקש ומעלה את הטענות שהעלה בפני ערכאות קמא, ברם, חוששני כי אין בידו עילה להביא את עניינו לבחינה בפני ערכאה נוספת. כידוע, הלכה היא כי ערעור שני נועד לעסוק בשאלות כלליות, משפטיות בעיקרן, להן עשויה להיות השלכה על ציבור גדול של מתדיינים. לא כזה הוא עניינו של המבקש, שלמעשה עותר להביא לבחינה מחודשת, שלישית במספר, סוגיות שבעובדה אשר נבחנו בערכאה הדיונית, ושבו ונבחנו בידי ערכאת הערעור. לפיכך, דינה של הבקשה להידחות, וכך אני עושה.