רע"פ 6909/09 רוני אברהם נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בקרית-גת, לפי הודאתו, בעבירות של התפרצות לעסק וגניבה ממנו; היזק לרכוש במזיד; וקבלת נכסים שהושגו בפשע, אותן ביצע עם שני שותפים נוספים, ונידון לשמונה חודשי מאסר; תשעה חודשי מאסר על-תנאי; פיצוי בסך 3,000 ש"ח; וקנס בסך 2,500 ש"ח. ערעור שהגיש נגד חומרת עונשו לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע נדחה. נקבע, כי תסקיר המבחן החיובי שהוגש בעניינו של המבקש אינו גובר על האינטרס הציבורי להרתיע עברייני רכוש מפני ביצוע מעשיהם באמצעות ענישה מחמירה, ודאי כאשר מדובר בעבריינים דוגמת המבקש, שזוהי איננה הרשעתם הראשונה. עוד נקבע, כי המבקש לא הופלה לרעה בגזר דינו לעומת שותפיו לעבירה, שכן על כל אחד מהם הושת עונש ההולם את נסיבותיו הוא.

2.

כעת פונה המבקש ליתן לו רשות לערער בשנית, ומעלה את אותן הטענות אשר העלה בפני ערכאת הערעור. לכך אין בידי להיעתר. הלכה נוהגת היא, כי אין די בחומרת העונש, כשלעצמה, כדי להתיר ערעור שני במספר, אלא במקרים חריגים (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)) , שעניינו של המבקש אינו נמנה עימם. את השגותיו שטח המבקש, כאמור, בפניו של בית-המשפט המחוזי, ואין זה מתפקידו של בית-משפט זה, בשבתו כערכאה שלישית במספר, ללבן סוגיות אלה – אשר נדונו זה מכבר בערכאה קמא והוכרעו בלא דופי – פעם נוספת.

יצוין, כי למבקש ניתנו עיכובי ביצוע של עונש המאסר בשל נסיבות אישיות אותן פירט, ולא מצאתי כי ישנה עילה להארכה נוספת. עוד יצוין, כי המבקש החל לרצות עונשו היום.

על פי כל האמור, הבקשה נדחית ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.