רע"פ 6911/04 ארתור רפאלוב נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, יוחסה למבקש ולאחיו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973. על פי הנטען, בעת שהגיעו המבקש ואחיו למועדון הימורים בתל-אביב, הם נמצאו מחזיקים ברכבם 188 טבליות סם מסוג M.D.M.A. (המכונה "אקסטזי"), וכן קנבוס במשקל של 68 גרם, ברוטו. במהלך הדיון בבקשת המשיבה למעצר המבקש עד תום ההליכים, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יימחק שמו של האח מכתב האישום, המבקש יודה בעובדות שיוחסו לו, והצדדים יטענו לעונש באופן חופשי. בית משפט השלום קיבל הסדר זה והרשיע את המבקש.

במסגרת הטיעונים לעונש טענה המשיבה כי המבקש אינו משתמש בסמים, ועל כן מותר להניח כי הסם שנתפס בחזקתו לא היה מיועד לשימוש עצמי אלא למטרות סחר. לפיכך, עתרה המשיבה לגזירתו של עונש אשר יכלול מאסר בפועל, מאסר על-תנאי וקנס. מנגד, הדגיש בא-כוח המבקש את גילו הצעיר של שולחו, את עברו הנקי, וכן את מצבו הכלכלי הקשה, ועל רקע כל אלה הוא עתר להסתפק במאסר שיהא חופף לתקופת המעצר של שולחו. את הבקשה האחרונה אימץ בית משפט השלום, אשר הוסיף לה 8 חודשי מאסר על-תנאי, ואת גזר דינו הוא נימק כך:

"... מצבה הכלכלי של המשפחה בכי רע וכליאתו של הנאשם תביא לשבר שאינו ניתן לתיקון. אני מקווה כי מעצרו של הנאשם עד כה, ועיניה הבוכיות של אישתו, יפעלו את פעולתם, על מנת להרתיע את הנאשם מלשוב ולהחזיק סמים" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון).

לשלמות התמונה אוסיף, כי המשיבה הגישה בקשה לחלט את הרכב אשר שימש את המבקש והיה רשום על שם אמו. בדחותו בקשה זו הדגיש בית משפט השלום כי המשיבה לא ביקשה להחמיר עם המבקש:

"אין זה ראוי לעניות דעתי, כי התביעה תדבר בשתי לשונות. מחד, הטיעון לעונש מטעם התביעה היה מנורי והמאסר בפועל הושאר 'לשיקול דעת בית המשפט', הצהרה שמשמעותה ברורה ואף לא עמדה בניגוד לאסופת הפסיקה אשר הוצגה על ידי הסניגור. מאידך, ובהליך נפרד, יוצאת התביעה בשצף קצף נגד המשיב עד כדי בקשה לחילוט רכב שערכו עשרות אלפי שקלים בגין העבירה הנדונה" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 16.3.2004).

המשיבה לא השלימה עם גזר דינו של בית משפט השלום והחלטתו להימנע מחלוט הרכב, ובערעורה בפני בית המשפט המחוזי היא טענה כי העונש שהושת על המבקש אינו מבטא את חומרת העבירה והסכנה הטמונה בה, בייחוד לאור כמות הסם בה החזיק. מאידך, חזר המבקש על הנמקתו של בית משפט השלום, והפעם טען כי רכש את הסמים לצריכה עצמית. כראיה לכך, הציג המבקש את חוות-דעתו של הממונה על עבודות שירות, אליו הוא נשלח על ידי בית המשפט המחוזי, וממנה עולה כי הוא נפסל מלבצע עבודות שירות עקב צריכת סמים.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, והעמיד את עונשו של המבקש על שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, לאחר שנמצא כי הוא אינו מתאים לבצע עבודות שירות. את הערעור על ההחלטה להימנע מחלוט הרכב, דחה בית משפט קמא.

עתה, עותר המבקש למתן רשות ערעור על חומרת העונש. לטענתו, עניינו אמנם נבדק בשתי ערכאות, אולם יש לייחס משקל לעובדה כי רק לאחר שהוחמר עונשו על ידי בית המשפט המחוזי, קם הצורך להגן על חירותו, ולפיכך יש לאפשר לו לעשות זאת בפני ערכאה נוספת. לחילופין, עותר המבקש להורות על בדיקה נוספת של כשרותו לבצע את עונשו בדרך של עבודות שירות. נטען כי הוא צרך סמים בזמן האחרון עקב קשיים אישיים הנובעים, בין היתר, מהרשעתו, אולם בחודש יולי החל בתהליך גמילה וכיום הוא אינו משתמש בסמים. המדינה מתנגדת להפנייתו של המבקש, בשנית, לממונה על עבודות השירות, והיא חוזרת על עמדתה בפני בית המשפט המחוזי, לפיה על המבקש לשאת בעונש המאסר במיתקן כליאה.

לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. המבקש, על פי הודאתו-שלו בפני בית משפט השלום, החזיק בכמות סם ניכרת שלא לצריכה עצמית, ומכאן המסקנה המתבקשת שהסם נועד לצריכתם של אחרים. מכך עולה כי המבקש נמנה על אלה אשר בחרו מדעת לתת את ידם להפצתו של נגע הסמים, נגע שלהדברתו מקדישה החברה בישראל אמצעים וממון רב. התנהגות מסוג היתה חייבת לזכות בתגובה עונשית הולמת, וכך עשה בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלו אין בבקשה דבר אשר יצדיק את בחינתו של העונש בערכאה נוספת, ומכאן החלטתי לדחותה.

המבקש יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום י"א בתשרי תשס"ה (26.9.2004), עד לשעה 11:00.