רע"פ 6945/02 מירב עטיאס נ. מדינת ישראל

בתאריך 20.5.00, לפנות בוקר נלכדה המבקשת במרדף אחרי המכונית, שבה נהגה בנסיעה פרועה, על-מנת להימלט מן השוטר שהורה לה לעצור את רכבה לצורך בדיקת רשיונות. משנעצרה, התברר כי היא אינה מורשית לנהוג.

המבקשת נמצאה אשמה, על-יסוד הודאתה, בגדר הסדר טיעון בבית-משפט השלום (לתעבורה) בנתניה בנהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה ללא חגורת בטיחות, אי-ציות להוראות שוטר, אי-ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה בקלות ראש.

בגדר הסדר הטיעון ביקשה המדינה לגזור עליה שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, אם הממונה על עבודות השירות ימצא אותה מתאימה, בצירוף מאסר על-תנאי ופסילת רשיון נהיגה למשך ארבע שנים.

בית-המשפט ביקש איפוא חוות-דעת של הממונה, אלא שבמשך חודשים רבים לא התייצבה המבקשת בפני הממונה, ומשנדרשה להתייצב בבית-המשפט, נמנעה מלהתייצב. בתוך כך, היא נעצרה בחשד לביצוע עבירה נוספת. או אז חודש הדיון והמדינה ביקשה - לנוכח התנהלותה של המבקשת - לחזור בה מהסדר הטיעון. בית-המשפט גזר על המבקשת עשרה חודשי מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על-תנאי ופסילת רשיון נהיגה למשך חמש שנים. כן הפעיל בית-המשפט במצטבר 10 חודשי פסילה על-תנאי.

ערעור המבקשת לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד חומרת עונשה התקבל בחלקו. עונש המאסר הועמד על שנה כשמחציתו בפועל ומחציתו על-תנאי.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה נטען כי לאור הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, היה על התובע המשטרתי להודיע לבית-המשפט לתעבורה כי עומד הוא לבקש להטיל על המבקשת - שלא הייתה מיוצגת - עונש מאסר.

בתשובתה ציינה המדינה - מבלי להסכים כי בהימנעות התובע מלציין שהוא עומד לבקש עונש מאסר היה פגם - כי על-כל-פנים, הפגם הנטען תוקן בכך שבבית-המשפט המחוזי הייתה המבקשת מיוצגת וערעורה אף התקבל בחלקו.

תשובה זו, כשלעצמה, אינה מניחה את דעתי, והיה מקום להעביר בקשה זו למתן רשות ערעור לדיון בפני הרכב. דא עקא, שתסקיר שירות-המבחן, שהוגש לבית-המשפט העליון על-פי הוראת המשנה-לנשיא, השופט שלמה לוין, מלמד כי המבקשת מכורה לסמים, כי בשלב זה אין לה עניין בגמילה, וכי על-כן אין כל סיכוי לשיקומה. המבקשת החלה בריצוי עונש המאסר.

לאור תקופת המאסר הקצרה איני רואה טעם בהליכים משפטיים נוספים, בנסיבות שהעונש, כשלעצמו, לנוכח עברה הפלילי אינו מצדיק התערבות.

הבקשה נדחית.