פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6975/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
מנשה רחמים
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב, מיום 27.6.05, בתיק ע"פ 70276/05, שניתן על ידי כבוד
השופטת י' אמסטרדם
בשם המבקש: בני כץ
החלטה
המבקש הורשע על-פי הודאתו בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961(להלן:"הפקודה"); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודה; ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970. בגין כל אלה, גזר לו בית המשפט פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך שנתיים, קנס בסך 1,500 ש"ח, והוא חויב לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות. כמו כן, האריך בית המשפט בשנתיים את תוקפו של מאסר על תנאי בן 7 חודשים שעמד נגד המבקש.
המשיבה ערערה על קולת העונש בפני בית המשפט המחוזי, וזה קיבל את הערעור. נקבע, כי על המבקש לשאת ב-8 חודשי מאסר, וכן הופעל, בחופף, עונש המאסר על תנאי שעמד נגדו. כן נגזרו למבקש 10 חודשי מאסר על-תנאי, ופסילה בפועל לתקופה של שנתיים, במצטבר לכל עונש פסילה אחר בו הוא נושא. הקנס שנגזר למבקש בערכאה הראשונה, נותר על כנו.
בבקשה שבפני עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, ואת השגותיו הוא מכוון כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי להחמיר בעונשו.
דין הבקשה להדחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, ורק באותם מקרים בהם מעלה המבקש שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים המתדיינים. כאמור, בבקשה הנוכחית מכוון המבקש את השגותיו כנגד חומרת העונש שהושת עליו, ועניין זה לכשעצמו אינו מצדיק ליבון בגלגול שלישי. אדרבא, לנוכח עבריינותו הנמשכת של המבקש בתחום זה של עבירות, נראה כי העונש שהושת עליו לא זו בלבד שאין בו פן של חומרה, אלא שהוא מתון ואף נוטה לקולא.
לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ח בתמוז תשס"ה
(25.7.2005).
ש
ו פ ט