פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6979/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים, ע"פ 4366/09, מיום 22.6.09, שניתן על ידי כבוד
השופטים: מ' רביד, א' אורית אפעל-גבאי, ר' שטרנברג-אליעז
בשם המבקש:
עו"ד האני אבו פנה
החלטה
1.
המבקש שבר חפצים והכה את אשתו באמצעות מקל בכל חלקי גופה, מכות שבעטיין נגרמו לה חבלות. הוא הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית-משפט השלום בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות והיזק בזדון, לפי סעיפים 382(ג) ו-452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
חרף הודאתו, עתר המבקש להימנע מהרשעתו ולהסתפק בביצוע שירות לתועלת הציבור, הואיל והוא נעדר עבר פלילי, מערכת יחסיהם של בני הזוג מתנהלת על מי מנוחות, וכן שפרנסת משפחתו מוטלת עליו.
בית-משפט השלום דחה בקשה זו, וגזר למבקש שלושה חודשי מאסר ושתי תקופות של מאסר על תנאי. נקבע, כי המכות שהפליא המבקש באשתו, העובדה שמעדותה עלה כי אין מדובר באירוע אלימות בודד, היעדרותו של המבקש ממפגשים טיפוליים שנקבעו לו על-ידי שירות המבחן אליהם נשלח במסגרת הסכם הטיעון בין הצדדים, חוסר מודעותו להתנהגותו הפסולה כפי שעלה במפגשים עם שירות המבחן, וכן היעדרותו משלושה דיונים בבית-המשפט - כל אלה מבטאים "זלזול מצד ה[ מבקש ] בהליך, בחומרת מעשיו ובמחוייבותיו" (עמ' 4 לגזר-הדין).
2.
את השגותיו כנגד העונש הביא המבקש לפני בית-המשפט המחוזי, שם טען כי נכון היה לנקוט בעניינו בתהליך טיפולי. בית-משפט המחוזי דחה את הערעור, לאחר שהגיע למסקנה כי העבירות ונסיבותיהן מצדיקות עונש שיכלול רכיב של מאסר בפועל. יחד עם זאת, הוחלט למתן את רכיב המאסר על תנאי.
3.
בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, והוא נסמך על שתי טענות: ראשית, כי אין בפסיקה מענה לשאלה מהו העונש אותו יש להשית על אדם שנסיבותיו דומות לאלו שלו. שנית, במקרים דומים שהגיעו לפתחן של הערכאות, נמנעו בתי המשפט מהטלתו של מאסר בפועל. המבקש סבור, כי הטעם היחיד להחלטה להטיל עליו מאסר מקורו בטענה לפיה נעדר מהמפגשים הטיפוליים, אולם כלל לא הוכח כי הוא זומן אליהם.
4.
אין בידי להיעתר לבקשה. על אף הניסיון להציגה ככזו הטומנת בחובה שאלה משפטית מהותית כללית, דבר בבקשה אינו מצדיק סיווגה שכזו, הואיל וכולה עוסקת בעניינו הפרטני של המבקש וככזו אינה מצדיקה דיון בפני ערכאת ערעור שנייה ( ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). שנית ולגוף הדברים, עיון בפסיקתן של ערכאות קמא מלמד, כי נסיבותיו האישיות של המבקש נלקחו בחשבון כולן, אולם אל מול אלו עמדה החומרה המופלגת שהיתה גלומה במעשיו, עליה היה צריך להגיב ביד קשה. באשר לטענה לפיה לא זומן המבקש למפגשים הטיפוליים, זו שאלה שבעובדה שהמקום ללבנה אינו בערכאה זו.
אי-לכך, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ח באלול התשס"ט
(17.09.09).
ש ו פ ט