פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6981/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אברהם חנו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 6.8.09 בעפ"ג
6723-03-09 שניתן על ידי כבוד השופטים: ש' ברלינר
– סג"נ, י' גריל
– סג"נ וב' בר-זיו
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
בשם המשיבה:
עו"ד סלאימה קייס
עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בעכו (פ 629-07-08) בגין שתי עבירות של התפרצות למבנה שאינו דירה וגניבה, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש התפרץ בשני מקרים לבית ספר בכך שהסיט חלון הזזה, וגנב חלקי מחשב.
בית משפט השלום (כבוד השופט ז' סלאח) הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו, וביום 8.3.2009גזר עליו עונש של שנים עשר חודשי מאסר בפועל וחמישה עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בית המשפט עמד בגזר דינו על כך שניתנה למבקש הזדמנות להתאשפז במוסד גמילה כחלופת מעצר, אך המבקש הפר את תנאי מעצרו ועזב את המוסד. לפיכך קבע בית המשפט כי ההליך הטיפולי אשר הוענק למבקש כשל. כן עמד בית המשפט על עברו הפלילי של המבקש.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"ג 6723-03-09).
בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיאה ש' ברלינר ו-י' גריל והשופטת ב' בר-זיו) דחה ביום 6.8.2009 את הערעור, בקבעו כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט השלום לפיה ההליך הטיפולי בו החל המבקש כשל, ולפיכך אף אין מקום להתערב בעונש שהושת עליו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא הקל בעונשו, תוך מתן דגש על חשיבות ההליך הטיפולי והעדפת הנתיב השיקומי.
מנגד טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, בפרט לאור היותה מכוונת כנגד חומרת העונש בלבד.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. בעת גזירת הדין שקל בית משפט השלום היטב את נסיבות המקרה, ובהן אף את ההזדמנות שניתנה בידי המבקש לפנות להליך שיקומי, כחלופה למעצרו בעת ניהול ההליך. המבקש הפר את האמון שניתן בו והחליט לעזוב את מוסד הגמילה, תוך נטישת ההליך השיקומי. בנסיבות אלו, אין כל מקום להקל בעונשו, ויש להעדיף את האינטרס הציבורי הדורש כי ייתן את הדין על מעשיו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 2.9.2009, בעניין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת.
המבקש יתייצב ביום 9.12.09
בשעה 10:00, במזכירות מדור הערעורים של בית המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום כ"ב בחשון התש"ע (9 בנובמבר 2009).
ש ו פ ט