רע"פ 6989/98 רונן כהן נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' אור, ע' קמא וא"צ בן זמרה) בע"פ 1723/98 מיום 13/10/98.

1.המבקש הורשע בבית המשפט השלום לתעבורה בירושלים (השופט א' נ' טננבוים) בעבירות על סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז1977- (גרימת מוות ברשלנות) וסעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א1961- (גרימת מוות בנהיגה רשלנית). המבקש הואשם שביום 11.11.93 נהג ברכבו מירושלים לכיוון חברון כשלצידו ישבה שושנה קרויזר ז"ל. בסמוך ליישוב נווה דניאל סטה המבקש למסלול הנגדי והתנגש חזיתית ברכב שהגיע מולו. כתוצאה מההתנגשות נהרגה המנוחה במקום ונפגעו נוסעים נוספים.

2.בית המשפט השלום בהסתמכו על חומר הראיות שהובא לפניו קבע כי רכבו של המבקש הוא הרכב שסטה לנתיב הנסיעה הנגדי והתנגש ברכב שממול, וכי מקום ההתנגשות הינו המקום בו נמצא עפר הכנפיים. כמו כן קבע בית המשפט כי אינו מקבל את גרסת המבקש הן משום השוני בהודעותיו השונות והן משום אי התאמתה לעדות עד הראייה ולמסקנות הבוחן המשטרתי. לאור האמור לעיל הרשיע בית המשפט השלום את המבקש בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו שישה חודשי מאסר שיבוצעו בעבודות שירות, פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה למשך חמש שנים ומאסר על תנאי לחודשיים לתקופה של שלוש שנים מיום גזר הדין.

3.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על ההרשעה ועל חומרת העונש. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על ההרשעה בקבעו כי בית המשפט השלום ביסס את מסקנותיו היטב על הממצאים העובדתיים שלפניו ולפיכך לא מצא לנכון להתערב בהחלטתו. לגבי חומרת העונש קבע בית במשפט המחוזי, נוכח הסכמת המדינה, כי תקופת הפסילה המנהלית של רשיון הנהיגה תנוכה מתקופת הפסילה בפועל שקבע בית המשפט השלום בגזר הדין.

4.על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. מלבד טענות עובדתיות מעלה המבקש שני טיעונים בעלי אופי עקרוני, כדבריו. הטיעון הראשון הוא כי הכלל הקבוע בפסיקה, לפיו מקום נפילת עפר הכנפיים הוא מקום ההתנגשות (האימפקט), אינו מחויב המציאות בכל תנאי, לדוגמא במקרה שלפנינו. הטיעון השני הוא כי באי חקירה נגדית של מומחה מטעם ההגנה, הסותר בעדותו את גרסת הבוחן המשטרתי, ישנה משום הסכמה לחוות דעתו.

5.לאחר שעיינתי בחומר שלפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. הטענות שמעלה המבקש אינן עקרוניות אלא עובדתיות והן נדונו והוכרעו לגופן על ידי הערכאות קמא. כך קבע בית המשפט השלום את מקום ההתנגשות על סמך הממצאים העובדתיים שהובאו לפניו, כך אף קבע בית המשפט השלום כי ההסכמה להגשת חוות דעת המומחה היתה בכפוף לכך שהעדר חקירה נגדית אינה מהווה הסכמה לתוכנה של חוות הדעת. לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה לא מתעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, שיש בה כדי להצדיק מתן רשות לערעור שני בפני בית משפט העליון (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לגבי חומרת העונש, הרי לא תינתן רשות לערעור שני בעניין זה אלא במקרים חריגים (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

6.לפיכך לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור לערכאה שלישית. המבקש יחל בריצוי עבודות השירות שהוטלו עליו ביום ראשון 3.1.99.

הבקשה נדחית.