רע"פ 7004/04 עפיף פתאנה נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת בע"פ 1435/03 (מפי השופטים י' כהן, א' אברהם, ג' דה-ליאו לוי).

2.המבקש הורשע בבית-משפט השלום בנצרת, על-פי הודאתו, בעבירות של סיוע לכניסה לישראל ושהייה שלא כדין, לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, בצירוף לסעיף 31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכן בעבירה של התחזות כאדם אחר, עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין. נגזרו עליו 3 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל מאסר על-תנאי של 9 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו. העונשים הוטלו חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שבסך הכל נגזר על המבקש לרצות 10 חודשי מאסר בפועל. כן הוטלו על המבקש 6 חודשי מאסר על-תנאי ותשלום קנס בסך 6,000 ש"ח.

3.המבקש ערער על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בנצרת, ובמסגרת הערעור טען כי יש לבטל את פסק-דינו של בית-משפט השלום שכן יוחסה לו עבירה שלא הייתה קיימת בזמנו; פסק-דינו של בית-משפט השלום התייחס לסעיף 12א(ג) לחוק הכניסה לישראל, אשר הוסף לחוק לאחר ביצוע העבירה, ולא לסעיף 12(1) אשר היה קיים בעת ביצוע העבירה. בהסכמת המדינה בוטל גזר-דינו של בית-משפט השלום, והתיק הוחזר לבית-משפט השלום לשמיעת טיעונים לעונש. במסגרת טיעונים לעונש הוסיף וטען בא-כוחו של המבקש כי המאסר על-תנאי אשר הופעל בידי בית-משפט השלום בטל, שכן ניתן בחריגה מסמכות. זאת נוכח העובדה שעונש המאסר על-תנאי שהופעל היה בן 9 חודשי מאסר, בעוד שהעונש שהיה קבוע בחוק לעבירה בה הורשע (סיוע לכניסה לישראל) עמד על שישה חודשי מאסר בלבד.

4.בית-משפט השלום גזר מחדש את דינו של המבקש, בקובעו כי בהתאם לתורת הבטלות היחסית, תתוקן הטעות ועונשו של המבקש יועמד על שישה חודשי מאסר על-תנאי אשר יופעלו כנגד המבקש, במקום תשעה חודשים. לסוף גזר בית-המשפט על המבקש שלושה חודשי מאסר בפועל והפעיל את המאסר על-תנאי (המתוקן) לתקופה של שישה חודשים, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שבסך הכל ירצה המבקש שמונה חודשי מאסר בפועל. כן הטיל בית-המשפט על המבקש שישה חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 6,000 ש"ח.

5.המבקש ערער על פסק-דין זה לבית-המשפט המחוזי בנצרת, בטענה שלא היה מקום לתקן את גזר-הדין שניתן בהיעדר סמכות, הואיל ומדובר ביחידה עונשית אחת אשר על-פי ההלכה הפסוקה לא ניתן לפצלה. בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע, בדעת רוב, כי יש לבטל את הפעלתו של המאסר המותנה. שאר חלקי גזר-הדין נותרו על כנם, כך שבסופו של דבר נגזר על המבקש לרצות שלושה חודשי מאסר בפועל ולשלם קנס בסך 6,000 ש"ח; כן נותרו על כנם שישה חודשי המאסר על-תנאי שנגזרו עליו בתחילה.

6.בבקשה שלפניי מעלה המבקש טענות מספר המתמקדות בעונש אשר הושת עליו והמצדיקות, לשיטתו, מתן רשות ערעור. ראשית, כך טוען המבקש, נגרם לו עינוי דין, הואיל והעבירות שבהן הורשע בוצעו בחודש פברואר לשנת 2000, גזר-דינו הסופי ניתן בחודש יולי לשנת 2004, וכל אותן שנים "חרב הדין התהפכה מעל ראשו פעם אחר פעם". טענה שנייה בפיו של המבקש, והיא, כי לעת שביצע את העבירות, היתה מדיניות הענישה שלא להטיל עונש של מאסר בפועל בגין העבירות שבהן הורשע. ואולם, לאחר ביצוע העבירה ניתן פסק-הדין ברע"פ 5198/91 ח'טיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 769, אשר קבע רמת ענישה מחמירה בגין ביצוע אותן עבירות, ובכלל זה הטלת מאסרים בפועל. מכאן, כך טוען המבקש, הוחלה לגביו מדיניות ענישה מחמירה באופן רטרואקטיבי. המבקש מוסיף וטוען כי יש מקום לבחון מחדש את הלכת ח'טיב באשר למדיניות הענישה הראויה בעבירות על חוק הכניסה לישראל. עוד נטען, כי עונשו של המבקש חורג ממידת הענישה הראויה, שכן ראוי היה לאפשר לו לרצות את עונשו בעבודות שירות. עוד אציין כי בד-בבד עם בקשת רשות הערעור התבקש גם עיכוב ביצועו של גזר-הדין, וביום 27.7.04 החלטתי לעכב את עונש המאסר אשר הוטל על המבקש.

7.דין הבקשה דחייה, שכן אין היא מעלה כל שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. כמו כן, סבורני כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין.

8.גם לגופו של עניין אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור. אשר לטענה בדבר עינוי הדין שנגרם למבקש עקב התמשכות ההליכים: אכן, זמן רב - רב ביותר - חלף למן המועד שבו ביצע המבקש את העבירות ועד ליום בו נגזר דינו, ועל כך יש להצר. ואולם, לא השתכנעתי כי יש בו בחלוף הזמן כדי להצדיק מתן רשות ערעור. המבקש ביצע עבירות ועליו לתת עליהן את הדין, מה גם שעונש המאסר על-תנאי אשר אמור היה להיות מופעל כנגד המבקש בוטל, כך שהמבקש יצא פטור מעונש בו אמור היה לשאת. אשר לטענה בדבר החלתה של מדיניות הענישה באופן רטרואקטיבי: ראשית, אין להיבנות בעניין זה מסעיף 3(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, העוסק בהחלה רטרואקטיבית של חקיקה. גם לגופו של עניין אין בסיס לטענה זו, שכן אף בפרשת ח'טיב מצוין כי חלק מן העונשים אשר הוטלו עובר לאותו פסק-דין היו מחמירים וכללו מאסרים בפועל. וכך נאמר שם, בעמ' 774:

סקירת העונשים שגזרו בתי-משפט השלום ובתי-המשפט המחוזיים במהלך השנים 2001-1996 על עבירות לפי סעיף 12א לחוק הכניסה, מראה שאין אחידות בעונשים שנגזרו. בצד גזרי-דין שבהם הוטלו מאסרים על תנאי בלבד - בלי מאסר לריצוי בפועל - בצרוף קנסות, ניתן למצוא גזרי-דין שבהם הוטלו עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות של ימים ספורים, שבועיים ימים, 30 ימים, שלושה חודשים, ארבעה חודשים ואף שמונה חודשים, בצירוף מאסרים על-תנאי וקנסות.

הנה-כי-כן, המבקש לא יכול להישמע בטענה שלפיה הוחלה עליו מדיניות ענישה מחמירה באופן רטרואקטיבי. עינינו הן הרואות כי ענישה מחמירה כזו הוטלה גם קודם להלכת ח'טיב . אשר לשאר טענותיו של המבקש בדבר חומרת העונש שהוטל עליו, אין לי אלא להביא דברים שאמר בית-משפט קמא בעניין זה: "לפי חומרת מעשיו של המערער, ולפי עברו הפלילי ושאר נסיבות שנפרסו בגזר הדין, העונש שהושת על המערער אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת, ואף מצוי בצד הנמוך של רמת הענישה". עוד אציין כי גם שאר טענותיו של המבקש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

9.הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 7.9.04 במזכירות בית-המשפט המחוזי בנצרת עד לשעה 12:00. הערבויות הקיימות תמשכנה לעמוד בעינן עד להתייצבותו של המבקש לריצוי עונשו.

היום, ט' באלול תשס"ד (26.8.2004)

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04070040_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il