רע"פ 7014/05 יוסף סכחפי נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף, בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961. המבקש זומן להתייצב לדיון ולהגיע לתחנת המשטרה בתוך חמישה ימים, בכדי להציג את רישיונות הרכב.

המבקש לא התייצב בתחנת המשטרה ואף לא הגיע לדיון, אשר נקבע לו בבית-המשפט ולפיכך נחשב כמי שהודה במיוחס לו, בהתאם לסעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: החוק) ונגזר דינו בהיעדרו. בהתאם לסעיף 240(א)(3) לחוק, קבע בית-המשפט, כי רישיונו של המבקש יפסל למשך 4 חודשים וכן יפסל על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים וכן הוטל עליו קנס בסך 1000 ש"ח.

ביום 25.10.04 הגיש המבקש לבית-משפט השלום לתעבורה בקשה לביטול פסק-הדין שניתן בהיעדרו וכן בקשה לקביעת מועד לדיון במעמד הצדדים. בית-משפט השלום לתעבורה קבע, כי בנסיבות המקרה אין מקום לבטל את פסק-הדין, לאור העובדה שבעברו של המבקש ישנן הרשעות קודמות רבות בתחום התעבורה, ביניהן אי החזקת רישיון נהיגה, תעודות ביטוח ורישיונות רכב, אי מתן זכות קדימה, אי ציות להוראות שוטר, שימוש ברכב לא תקין שנאסר בו השימוש, נהיגה ברכב בו פנסים שאינם מאירים וללא חגורות בטיחות, אי ציות לתמרורים, קווי עצירה ורמזורים, שימוש בטלפון במהלך הנהיגה ועוד.

בעקבות זאת, הגיש המבקש לבית-משפט השלום לתעבורה ביום 11.1.04 בקשה נוספת בהמשך לבקשה לביטול פסק-הדין שניתן בהיעדרו וכן בקשה לקביעת מועד דיון במעמד הצדדים. בבקשה זו, טען, בין היתר, המבקש, כי תוקפו של רישיון הרכב פג רק כחודשיים לפני ביצוע העבירה. כמו-כן, ביקש המבקש עיכוב ביצוע פסק-הדין, עד למועד זה. בית-משפט השלום דחה את הבקשה, בקובעו, כי ניתנה כבר החלטתו בנידון ואין מקום לשוב ולדון בבקשה.

על פסק-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה הגיש המבקש ביום 25.11.04 ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעור נטען, כי המצאתו של מסמך המעיד על כך שרישיון הרכב בו נהג המבקש פג רק כשלושה חודשים קודם לאירוע הינו בגדר "שינוי נסיבות" ולפיכך מן הראוי לתת החלטה חדשה בדבר. לחילופין, טען המבקש, כי החמירו בעונשו יתר על המידה.

ביום 7.7.05 התקיים דיון בבית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' אמסטרדם), אשר בסופו דחה בית-המשפט את הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. בגדר הבקשה, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש, כי במהלך הדיון התברר שהעבירה המיוחסת לו איננה זו בה הואשם למן ההתחלה וכי ההכרעה כיצד ראוי לנהוג במצב שכזה, הינה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית רבה. בנוסף, טוען המבקש לגופו של עניין, כי העונש אשר הוטל עליו הינו חמור יתר על המידה.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מנסיבות המקרה הספציפיות. לטענתה, אין המדובר בענייננו במקרה חריג שכזה. בנוסף, טוענת המשיבה, כי לעניין חומרת עונשו של המבקש, לאור הרשעותיו הרבות ועברו המכביד, העונש אשר הושת עליו הינו ראוי. כמו-כן, לטענתה, המבקש לא התייצב בתחנת המשטרה כפי שהתבקש ולחילופין גם לא הציג מסמכים מתאימים בבית-משפט השלום לתעבורה, ואף נמנע מהעלאת טענות אשר יסתרו את המידע המשטרתי, עד כחמישה חודשים לאחר האירוע.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שנתנו דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, זאת בהסתמך על החומרים והמסמכים השונים אשר הוצגו בפניהם, ונראה, כי לאור האמור אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. כאמור, הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית, אשר עניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של בלי הדין והמבקש אף לא הצביע על כל עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

בנוסף יש לציין, כי אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור וזאת משום שהמבקש לא התייצב בתחנת המשטרה כפי שהתבקש. בנוסף, יכול היה המבקש להציג מסמכים מתאימים במועד אשר נקבע לו בבית-משפט השלום לתעבורה, אך גם את זאת הוא לא עשה. יתרה מכך, המבקש אף לא ביקש לדחות את הדיון מבעוד מועד, ולא דיווח על כל כוונה מצידו להיעדר מהדיון, לא בעצמו ולא על-ידי בא-כוחו. לפיכך, בחר למעשה המבקש בדרך של דיון בבית-המשפט, אך בכל זאת נמנע מהעלאת טענות או הצגת מסמכים בדיון, אשר יסתרו את המידע המשטרתי וזאת עד למועד של כחמישה חודשים לאחר האירוע. לפיכך, נראה לי, כי בנסיבות אלה, לאור ההזדמנויות הרבות שניתנו למבקש להציג מסמכים ולספק הסברים, הזדמנויות אשר הוא בחר שלא לנצל, אין לו להלין אלא על עצמו, על שלא ניהל את ענייניו אחרת.

בנוסף, בכל הנוגע לטענותיו של המבקש לגבי עונשו, נראה לי, כי לאור העובדה שלמבקש עבר מכביד של עבירות תנועה, אשר כולל מספר רב ומגוון של עבירות תעבורתיות, אין העונש אשר הוטל עליו חמור במיוחד, ובוודאי שלא במידה כזו המצדיקה את התערבות בית-משפט זה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.