רע"פ 7020/04 אברהם וייס נ. מדינת ישראל

נגד המבקש, אברהם וויס, הוגש כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, ובו יוחסו לו עבירות של נהיגה ברכב ללא רישיונות רכב ונהיגה תקפים, נהיגה בתקופת פסילה, ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירות לפי סעיפים 2, 10(א) ו-67 לפקודת התעבורה וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

לאחר שהמבקש הודה בעובדותיו של כתב האישום, הרשיע אותו בית המשפט וגזר לו קנס בסך של 700 ש"ח, פסילה על תנאי של רישיון הנהיגה, ומאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים. בעת הטיעונים לעונש, הפנתה המשיבה לגיליון הרשעותיו הקודמות של המבקש, אשר כללו גם עונש מאסר-על-תנאי חב-הפעלה, אולם מאחר שלא עלה בידה לאתר את התיק בו נגזר אותו עונש, התעלם בית המשפט ממנו.

המשיבה, אשר לא השלימה עם גזר הדין, ערערה בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב- יפו, וזה קיבל את ערעורה וגזר למבקש שנת פסילה בפועל, בנוסף לקנס ולמאסר על תנאי אותם גזר בית המשפט לתעבורה. נקבע כי "מי שנוהג בזמן פסילה, יש להכביד בענישה כלפיו, שכן במעשהו זה הוא מצביע על זלזול בהחלטות ביהמ"ש וזלזול בחיי אדם המשתמשים בדרך. בעניננו, עונשים קודמים שהוטלו על המשיב בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה לא השיגו את מטרתם כאשר המשיב שב ועובר את אותן עבירות ממש".

עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, אולם חוששני שאין בידו עילה לכך. כידוע, ערעור בגלגול נוסף נועד ללבן שאלות משפטיות בעלות השלכה כללית, החורגות מעניינם של הצדדים המתדיינים, בעוד שהבקשה שבפני עוסקת בעניינו של המבקש בלבד, ולמען הדיוק בשאלת העונש שהושת עליו. יתרה מכך, בניגוד לטענת המבקש, נתן בית המשפט המחוזי את דעתו לנסיבותיו האישיות, אולם כפי שהיה מצווה לעשות נתן בית המשפט את דעתו גם לחומרתן של העבירות. כך או כך, חסד עשה בית המשפט המחוזי עם המבקש כאשר נמנע מלגזור לו מאסר ממש עקב ביצוען החוזר של עבירות נהיגה בתקופת פסילה, והוא נהג כך משום אותו שינוי המסתמן בדרך התנהגותו של המבקש.

הבקשה נדחית.