רע"פ 7046/07 פיליפ פבריקנט נ. מדינת ישראל

1.

המבקש נתפס כשהוא מוכר סם מסוג קוקאין לסוכנת משטרתית. הוא הועמד לדין בפני בית-משפט השלום בראשון-לציון, והורשע בעבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. בעקבות כך נגזרו לו 18 חודשי מאסר, שלושה מהם לריצוי בחופף למאסר שריצה באותה העת, וכן שנת מאסר על תנאי, קנס בסך 1,000 ש"ח ותשלום סכום זהה בגין התחייבות שלא לשוב ולחטוא בפלילים, עליה חתם בעבר. ערעורו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נדחה.

2.

הן בערכאה הדיונית והן בערכאת הערעור התבסס טיעונו של המבקש על טעות בזיהוי, אותה ייחס לסוכנת המשטרתית אשר שמעה פעם אחת בלבד את שמו, כאדם ממנו תוכל לקנות את הסם. לטענת המבקש, אך מקרה היה הדבר, שהעסקאות בוצעו בסמוך לבית-הוריו בבת ים. ובאשר למסדר התמונות, בו זוהה בידי אותה סוכנת, טען המבקש כי זה היה רצוף פגמים, השוללים את קבילותו כראיה. את עדותה של הסוכנת המשטרתית בבית-המשפט עתר המבקש לפסול לחלוטין, באשר זו נמנעה מלהשיב על מספר שאלות שהפנה אליה בא-כוחו בחקירתה הנגדית ונגעו לשיטות הבילוש והמעקב, בסוברה כי מדובר במידע חסוי. עוד נטען, כי מחדליה הקשים של המשטרה שללו את הביטחון בכך שהסמים שנתפסו בשעת עריכתן של העסקאות, הם אלה שהגיעו למעבדת המשטרה, ובנוסף פגעו קשות ביכולתו של המבקש להתגונן מפני האישומים נגדו. לבסוף נטען, כי ההרשעה לוקה בחסר, באשר לא נמצאה לה התוספת הראיתית הדרושה לעדות-הזיהוי היחידה של הסוכנת, ובית-משפט השלום אף לא הזהיר עצמו מפני הסתמכותו על עדות יחידה זו.

3.

טענות אלו, כולן, נבחנו בשתי ערכאות קמא ונדחו. נקבע כי זיהויו של המבקש הוא אמין, וכי הסירוב להשיב על שאלות לא עלה כדי פגיעה בהגנתו, באופן המחייב את פסילת עדותה של הסוכנת. עדות זו, חרף היותה עדות הזיהוי היחידה – ובית משפט-השלום עמד על כך במלים מפורשות בהכרעת-דינו (עמ' 100 לפסק-הדין), נמצאה מהימנה ולה תימוכין בראיות אחרות בעלות משקל של ממש. הערכאה הדיונית עמדה, אמנם, על מחדלים שאפיינו את התנהלותו של צוות החקירה, אך לאחר שניתחה מחדלים אלה לעומק, קבעה כי לא היה בהם לשמוט את הבסיס מתחת לאישומים כנגד המבקש. על קביעות אלו סמך בית-המשפט המחוזי, ששב ובחן את מכלול הראיות, את ידו.

4.

גם עתה, משמועלות הטענות בשלישית, אין בהן כדי לסייע למבקש, באשר חרף הניסיון להציגן בדרך שונה, אין הן חורגות מעובדותיה הפרטניות של הפרשה, ואינן מעלות סוגיה משפטית המצדיקה ליבון נוסף בפני בית-משפט זה. אמת, לא ניתן להתעלם מליקויים שאפיינו את מקצת התנהלותה של משטרת ישראל בפרשה זו, ובית-המשפט המחוזי ( כבוד סגן-הנשיא ז' המר ו השופטים י' שיצר ו י' שבח ) אף עמד על כך כי מדובר במחדלים חוזרים ונשנים באותה יחידה משטרתית. בליקויים אלה אין להקל ראש. בהעדר מסד ראיתי תומך,

עלולים היו הם לשים לאל את מאמציה של המשטרה בפרשה זו. עם זאת, אין ולו שמץ של חשש, כי אותם ליקויים הובילו להרשעתו של חף מאשם, וכמפורט בידיהן של ערכאות קמא הם לא גרעו ממסד הראיות, המבוסס היטב, שלחובתו. החלק החסר בעדותה של הסוכנת הושלם בעדויותיהם של חבריה, ולזיהויו כמי שמכר את הסם הצטרפו יחד מספר פרטים מרשיעים, לרבות מקום המכירה של הסם, עדות מכרו של המבקש כי אליו הפנה הוא את הסוכנת המשטרתית שביקשה לרכוש סם, ומספר הטלפון הנייד של המבקש, שהוא עצמו מסר לסוכנת במועד הרכישה השני, והוכח שהיה ברשותו בעת המכירה.

אשר-על-כן, בהעדר יסוד להתערב בהכרעת-הדין, אני דוחה את הבקשה.