רע"פ 7062/98 לאוניד בורנשטיין נ. מדינת ישראל

1.המבקשים הואשמו בבית משפט השלום בחיפה בעבירות של החזקת מקום לשם זנות ובסרסרות למעשי זנות (לפי סעיפים 204 ו199- לחוק העונשין, התשל"ז1977-). בפסק דינו מיום 24.5.98 הרשיע בית המשפט את המבקשים בעבירות שיוחסו להם. בית המשפט קבע, כי במקום אכן התנהל מקום לשם עיסוק בזנות, כי המבקשים החזיקו וניהלו מקום זה וכי הם ביודעין קיבלו חלק מן האתנן. בקביעותיו אלה דחה בית המשפט את טענות המבקשים לפיהן לא ידעו על הפעילות במקום ולא היו שותפים לה בכל דרך שהיא. בגין הרשעתם הושת עליהם מאסר של עשרים וארבעה חודשי מאסר, מתוכם עשרה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כן הופעלו כנגד המבקשים עונשי מאסר בפועל שירוצו בחופף.

2.על הרשעתם ועונשם ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי. ערעורם, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש, נדחה. בית המשפט דן בטענות המבקשים, שכוונו כנגד התשתית הראייתית שביסוד הרשעתם. בית המשפט קבע, כי בפני בית משפט השלום הועמדה תשתית מספקת להוכחת ידיעתם של המבקשים על הנעשה במקום, החזקתם במקום, וקבלת התשלום בגין הפעילות כחלק מן האתנן. גם טענות המבקשים לעניין חומרת העונש, נידחו. כך, הן נוכח חומרת העבירה ונפוצותה, והן בשל הרשעה קודמת בעבירות אלה.

3.בפני בקשת המבקשים ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים, כי לא הוכח כי המבקשים החזיקו בדירה כ"בית בושת" ביודעין, וכי לא הוכח כי הם קיבלו אתנן ביודעין. לטענתם, לא הופרכה גירסתם לפיה הכספים ששולמו להם היו אך שכר דירה בגין השימוש שנעשה בחדריה. כן נטען, כי לא הוכח כי המבקשים אכן ידעו את טיבה של הפעילות המתרחשת בחדרי הדירה עצמה (בה החזיקו) וגם מטעם זה, לא היה יסוד להרשעתם. לעניין העונש נטען, כי העונש שהושת על המבקשים חמור מדי בנסיבות המקרה, שכן המבקשים הם עולים חדשים בעלי משפחות, ומעולם לא ישבו בבית הסוהר. מטעמים אלה נתבקשה רשות ערעור.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. טענותיהם של המבקשים לעניין ידיעתם אודות הפעילות בדירה ושאלה אם התשלום שקיבלו היה אתנן - אם לאו - נדונו בהרחבה בפני שתי הערכאות. על יסוד אי מתן אמון בגירסתם של המבקשים (מחד), ותוך הישענות על תשובתם לאישום והודעתם במשטרה (מאידך), נדחו טענות אלה הן בערכאה הראשונה והן בערעור. אכן, מלבד טענה כללית כי התביעה לא הוכיחה את שנדרשה להוכיח, אין בבקשה שבפני כל טענה כנגד ההנמקה העומדת ביסוד פסקי הדין של הערכאות קמא. די היה בטעם זה כדי לדחות הבקשה שבפני. אכן, טענות המבקשים הן עובדתיות גרידא, ואין הן מעלות שאלה משפטית המצדיקה רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הוא הדין לעניין טענת המבקשים לעניין חומרת העונש. טענה מעין זו, כשלעצמה, אינה עילה למתן רשות ערעור בבית משפט זה ביושבו כערכאה שלישית.

5.מטעמים אלה, דין הבקשה להידחות. ממילא נדחת גם הבקשה לעיכוב הביצוע. המבקשים יתייצבו לריצוי עונשם כאמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 19.10.98, קרי, ביום 19.11.98.