רע"פ 7070/06 אליהו ארוש נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש ואחר נטען כי השניים קשרו קשר לסחוט את המתלונן, גבר חרדי נשוי, יליד שנת 1976. לשם כך, הם פנו לפלונית כדי שזו תפתה את המתלונן לקיים עימה יחסי מין, והם יתעדו זאת בצילום. לאחר שהשניים עשו כן ביום 27.4.03, הם פנו למתלונן והודיעו לו כי עליו להעביר לידם סכום של 30,000 דולר או את רכבו הפרטי, ולא, הם יפרסמו את התצלומים שברשותם.

2.הנאשם האחר הודה בעובדות שיוחסו לו, ובית משפט השלום גזר לו שנתיים מאסר ושישה חודשים מאסר על תנאי. לעומתו, כפר המבקש בעובדות שיוחסו לו, ובמהלך הדיון התחלפו באי כוחו מספר פעמים. על יסוד הראיות שהוצגו בפניו, ביכר בית-המשפט את גרסת המשיבה, לפיה נטל המבקש חלק פעיל בסחיטה ובאיומים, על פני גרסת המבקש לפיה נוכחותו במקום האירוע הייתה מקרית בלבד. בעקבות כך, הורשע המבקש בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע וסחיטה באיומים, עבירות לפי סעיפים 499 ו-428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ודינו נגזר לשנתיים מאסר. כמו כן, הופעל, בחופף, מאסר על תנאי בן 18 חודשים, והמבקש חויב בקנס בסך 5,000 ש"ח ופיצוי למתלונן בסכום של 10,000 ש"ח.

3.המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק הדין בפני בית-המשפט המחוזי בירושלים, ומנה שורה ארוכה של טענות כנגד דרך ניהול המשפט בערכאה הדיונית: קציבת זמן לחקירתו הנגדית של המתלונן; סירוב להפסיק את הדיון כדי לאפשר הגשתו של ערעור על החלטת השופטת שלא לפסול את עצמה מלישב בדין; הבעת עוינות שלא במקומה כנגד המבקש; ייצוג בלתי ראוי של המבקש שגרם לכך שלא היה לו יומו בבית המשפט; ועוד כהנה וכהנה טענות. את כל אלה דחה בית המשפט המחוזי, אשר מצא, לאחר עיון בפרוטוקול הדיון, כי לבא-כוח המבקש דאז ניתן זמן די והותר לחקירתו של המתלונן. באשר לטענה כי השופטת הסתודדה באופן בלתי ראוי עם אחד מעדי התביעה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי אף שנפל פגם בכך, לא הייתה לדבר השפעה על הכרעת הדין גופה. כן נדחו השגות המבקש כנגד טיב הייצוג, ולבסוף, נדחה ערעורו של המבקש גם כנגד גזר-הדין, לאחר שזה נמצא ראוי ומידתי. משנדחה הערעור, הוגשה הבקשה שבפני, בה שב המבקש ומעלה את ההשגות אותן הביא גם בפני הערכאה קמא.

4.דין בקשה זו – שאינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מגדר עניינם של הצדדים המתדיינים – להידחות. נראה כי הדיון בפני בית משפט השלום לא התנהל על מי מנוחות, וחבל שכך. אולם, בסופו של יום לא מצא בית המשפט המחוזי כי היתה לכך השפעה על תוצאתו של ההליך הפלילי. כך או כך, עניין לנו עם הרשעה שהתבססה על הכרעה בשאלות של עובדה ומהימנות, אשר שבה ונבחנה בידי ערכאת הערעור, ולא מצאתי כי הוכחה עילה לשוב וללבנן בשלישית. ובאשר להשגות המבקש כנגד העונש, הכלל הוא כי השגות מעין אלו אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, עניינו של המבקש אינו נמנה עליהם (ראו רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 646).

אשר על כן, הבקשה נדחית.