רע"פ 7073/07 משה אליהו נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בירושלים הרשיע את המבקש, על-סמך הודאתו, בעבירה של השגת גבול, לפי סעיף 447 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בכך שנכנס למקווה ללא רשות. בעקבות הרשעתו, ומתוך כוונה לאזן בין נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, אשר הינו מחוסר-בית, לבין עברו הפלילי המכביד, נגזרו לו שני חודשי מאסר, ועשרה חודשים נוספים על-תנאי,

2.

המבקש ערער לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים כנגד חומרת העונש, וטען כי יש להקל בו משום נסיבותיו האישיות הקשות. עוד נטען, כי הוא נכנס למקווה מתוך כוונה לטבול בו. בית-המשפט המחוזי לא ראה לקבל את טענותיו, ודחה את הערעור.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, ובפיו אותם נימוקים אשר שימשוהו בפני בית-המשפט המחוזי.

4.

דין הבקשה להידחות. ככלל, חומרת העונש לבדה אינה מקימה עילה לדיון בפני ערכאת ערעור שנייה (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)) , ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. אכן, מצבו האישי של המבקש – עגום הוא, אך אין בכך הצדקה לעובדה שהוא שב ומבצע עבירות פליליות חדשות לבקרים.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.