רע"פ 7076/07 יעקב ארנסטוף נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש לבית-משפט השלום בירושלים נטען, כי בחודש פברואר 2006 עשו המבקש, יליד 1986, וארבעה צעירים ישראלים נוספים את דרכם מתל רומידה שבחברון אל עבר עמדת צה"ל בעיר. בדרכם, התנכלו לתושבים ערבים ואחד מהם אף ריסס את תכולתו של מיכל כלשהו על פניו של עובר אורח תושב המקום. מפקד פלוגת תל רומידה (להלן: "המ"פ") איתר את חבורת הצעירים ועצר את המבקש, אשר בתגובה גידף ודחף אותו, מאן לעלות לג'יפ צבאי וניסה לברוח מן המקום. בהמשך, ניסו יתר הנערים למנוע את נסיעתו של הג'יפ, חלקם החלו לרדוף אחר ילד כבן שש תושב המקום תוך שחיילים דולקים אחריהם, ולבסוף, התנגדו למעצרם בידי שוטרים שהגיעו למקום.

2.

בית-משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות של סיוע לתקיפה בנסיבות מחמירות ובתקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 379 בצירוף עם סעיפים 382(א) ו-31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ולפי סעיף 381ב לחוק. בית המשפט קבע, על-סמך עדותו של אחד החיילים אשר נכח באירוע, כי המבקש היה חלק מקבוצת הצעירים אשר מי מהם התיז את התרסיס כאמור. עם זאת נקבע, כי הואיל ומ דובר באירוע ספונטאני, וכי אין חולק על-כך שלא המבקש הוא שהתיז את התרסיס, אין לראות בהתנהגותו משום ביצוע בצוותא של תקיפה, אלא סיוע לביצועהּ בלבד. בהמשך, העדיף בית-המשפט את עדויותיהם של המ"פ ושל חיילים נוספים שנכחו במקום על פני עדותו של המבקש וקבע, כי המבקש אכן תקף את המ"פ תוך כדי התנגדות למעצרו. בעקבות הרשעתו נגזרו למבקש ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות וששה חודשים מאסר על-תנאי. בנוסף, הוטל עליו קנס בסך 1,000 ש"ח והוא חויב לפצות את התושב שנפגע מתרסיס בסכום של 3,000 ש"ח.

3.ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, התקבל באופן חלקי, והמבקש זוכה מעבירת הסיוע לתקיפה בנסיבות מחמירות בגין התזת התרסיס. בית-המשפט המחוזי קבע, כי מאחר שהתקיפה באמצעות התרסיס לא תוכננה בידי הצעירים מראש, לא הוכח שהתנהגותו של המבקש אפשרה את ביצועה או שהוא היה מודע לכך שתתבצע. לפיכך, נקבע, לא השתכללו היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של עבירת הסיוע לתקיפה. הרשעת המבקש בגין תקיפת המ"פ נותרה על כנה, לאחר שטענותיו של המבקש, לפיהן נעצר שלא כדין וכי הורשע על-סמך עדותו היחידה של המ"פ, אשר סותרת עדויות של חיילים שנכחו במקום, נדחו. נקבע, כי סמכות המעצר קמה מכוח הצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה ושמרון), התש"ל-1971, וכי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית-משפט השלום בעניין מהימנות העדים. לאור הכרעתו של בית-המשפט המחוזי בערעור הופחת עונש המאסר שהוטל על המבקש לשלושה חודשים לריצוי בעבודות שירות.

4.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער בשנית על הרשעתו בתקיפת המ"פ. בבקשתו הוא חוזר וטוען כי הורשע על-סמך עדותו היחידה של המ"פ, אשר אף ממנה עולה כי תנועות הנפת הגפיים שביצע המבקש תוך כדי התנגדות למעצרו שלא כדין, לא פגעה במ"פ או במי מהחיילים שנכחו במקום.

5.אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במקרים בהם מעלה הבקשה שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לא כזו היא הבקשה המונחת בפני, בה משיג המבקש על ממצאים פרטניים שבעובדה אשר נקבעו על ידי ערכאה דיונית ואושרו בידיה של ערכאת ערעור. אין מקום לשוב ולדון בהם בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית.