רע"פ 7077/07 גלעד שוחט (פולק) נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש לבית-משפט השלום בירושלים נטען, כי בחודש פברואר 2006 עשו המבקש, יליד 1986, וארבעה צעירים ישראלים נוספים את דרכם מתל רומידה שבחברון אל עבר עמדת צה"ל בעיר. בדרכם, התנכלו לתושבים ערבים, ואחד מהם אף ריסס את תכולתו של מיכל כלשהו על פניו של עובר אורח תושב המקום. מפקד פלוגת תל רומידה (להלן: "המ"פ") איתר את חבורת הצעירים, עצר אחד מהם והכניסו בכוח לג'יפ צבאי. או-אז ניסה המבקש, ללא הצלחה, למנוע את הכנסת חברו לרכב ואת נסיעתו מהמקום, תוך שהוא מנענע את מראות הג'יפ ומטפס על גגו. בהמשך, החלו המבקש וצעיר נוסף לרדוף אחר ילד פלסטיני כבן שש, כאשר שני חיילים דולקים אחריהם. המבקש דחף את אחד החיילים ומאן להתלוות אליו ולבסוף, התנגד למעצרו בידי שוטרים שהגיעו למקום, תוך שהוא מסרב להזדהות בפניהם, נשכב על הרצפה ובועט ברגליו לכל עבר.

2.

בית-משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות של הפרעה לעובד ציבור, ניסיון לחבלה במזיד ברכב, תקיפת עובד ציבור, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיף 288א(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 413ה בצירוף סעיף 25 לחוק, וסעיפים 381(ב), 275 ו-274(1) לחוק. בהכרעתו, דן בית-המשפט ארוכות בשאלת ייצוגו של המבקש. תחילה, מונה עורך-הדין להמן כסנגורו מטעם הסנגוריה הציבורית, אך הוא שוחרר בהחלטת בית-המשפט לאחר שהמבקש סרב לשתף עמו פעולה. המבקש לא מינה לעצמו סניגור אחר, על אף פרק הזמן הממושך שעמד לרשותו בין מועדי הדיונים, ואף סירב לחקור את העדים לבדו או להעיד בעצמו. לאור זאת, דחה בית-משפט השלום את טענתו לפיה נפגעה זכותו להתגונן כראוי במסגרת ההליך שהתנהל נגדו. לגופו של עניין קבע בית-משפט השלום, על-סמך עדויות החיילים שנשמעו בפניו, כי המבקש נטל חלק פעיל בהתנגדות למעצר חברו בידי המ"פ, תוך גרימת נזקים לג'יפ הצבאי, וכי תקף את החייל אשר דלק בעקבותיו. עוד נקבע, על-סמך עדויות השוטרים שהגיעו למקום ולא נסתרו, כי המבקש תקף את השוטרים תוך כדי התנגדות למעצרו. בעקבות הרשעתו נגזרו למבקש שבעה חודשי מאסר, והופעלו שני עונשי מאסר על-תנאי למשך ששה חודשים, כאשר ארבעה מתוכם ירוצו באופן חופף.

3.ערעור שהגיש המבקש על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בירושלים, נדחה. טענותיו של המבקש, שבאותו שלב כבר היה מיוצג, ולפיהן קופחו זכויותיו בערכאה הדיונית נוכח היעדר ייצוג הולם, נדחו. נקבע, כי יומו של המבקש ניתן לו אולם הוא בחר שלא להיות מיוצג, בין היתר, " כאמתלה לדחות את משפטו עד אין קץ – בערכאה הדיונית, וכבסיס לפתוח את משפטו מחדש בערכאת הערעור, וכי בקשות הדחייה שהגיש, כמו גם הבקשות לפסילת שופט, היו אך בקשות סרק שנועדו לחבל בהליך השיפוטי " (בלשון המקור). לגופו של עניין קבע בית-המשפט המחוזי, כי מעורבותו של המבקש במיוחס לו באותם אירועים הוכחה, לאחר שזוהה בידי החיילים והשוטרים שנכחו במקום, כמו גם במסדר זיהוי תמונות ובתחנת המשטרה. מטעם זה הותיר בית-המשפט המחוזי את הרשעתו של המבקש על כנה. טענותיו ביחס לחומרת העונש נדחו אף הן, תוך שנקבע כי גזר-הדין הולם את חומרת העבירות, ובפרט נוכח כך שביצען שעה ששני מאסרים על-תנאי היו תלויים ועומדים כנגדו בגין הרשעות בעבירות דומות בעבר.

4.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, ובפיו אותם נימוקים אשר שימשוהו בפני בית-המשפט המחוזי . בין היתר, חוזר הוא וטוען כי ההליך שהתנהל בעניינו בבית-משפט השלום היה לקוי הואיל ולא היה מיוצג, וכי הראיות ביחס לזיהויו במקום האירוע עליהן התבססה הרשעתו, התקבלו שלא כדין מאחר שמסדרי הזיהוי נערכו בתמונות ובלא נוכחות עורך-דין מטעמו.

5.לא מצאתי מקום או עילה להיעתר לבקשה שבפני. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, ורק במקרים המעלים סוגיה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לא כזו היא הבקשה המונחת בפני, בה משיג המבקש על ממצאים פרטניים – ממצאים שבעובדה – אשר נקבעו על-ידי ערכאה דיונית ואושרו בידיה של ערכאת ערעור. ובאשר לסוגית הייצוג – אכן, נראה כי המבקש לא חסך במאמץ כדי לשבש את משפטו. כתב האישום בעניינו הוגש בחודש מרץ 2005, ועד אשר הסתיימו ההליכים חלפו חודשים רבים. בנסיבות אלו שוב אין מנוס מהמסקנה כי לו התכוון המבקש, באמת ובתמים , להיות מיוצג בידי סנגור, יכול היה לעשות זאת בנקל, אולם מטעמים השמורים עמו בחר להימנע מכך, ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו. כך או כך, בפני בית-המשפט המחוזי הסתייע המבקש ביודע משפט, אשר טען את השגותיו כנגד ההרשעה, ומה אעשה ואלו נדחו.

נוכח האמור דינה של הבקשה להידחות, וכך אני עושה.