רע"פ 7091/07 ג'יהאד דאלי נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום ברמלה הרשיע את המבקש, על-סמך הודאתו, בשהיה בישראל שלא כדין ובהסעה של שוהה בלתי חוקי אחר, עבירות לפי סעיפים 12(1) ו-12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בעקבות הרשעתו, נגזרו לו ארבעה חודשי מאסר, ארבעה חודשים נוספים על-תנאי, קנס בסך 1,500 ש"ח ופסילת רישיון למשך שישה חודשים.

2.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד חומרת העונש, וטען כי

נוכח נסיבותיו האישיות היה ראוי להסתפק בעונש קל יותר. בין היתר, הוא ציין כי אין לו כל עבר פלילי קודם, כי הוא הודה במעשה בהזדמנות הראשונה וכי הוא נשוי ואב לשמונה ילדים, מהם שנים נכים. בית-המשפט המחוזי לא ראה לקבל את טענותיו ודחה את הערעור.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, ובפיו אותם נימוקים אשר שימשוהו בפני ערכאת הערעור.

4.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מגלה עילה למתן רשות לערער. ככלל, חומרת העונש לבדה אינה מקימה עילה לדיון בפני ערכאת ערעור שנייה (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)) , ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. נסיבותיו האישיות של המבקש, כמו גם נסיבות ביצוע העבירות, נבחנו על-ידי שתי ערכאות – ובכך די.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.