רע"פ 7092/97 שמעון עטר נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (השופטים א. אבן-ארי, ד. בר-אופיר וע' צ'רניאק ), שדחה את ערעורו של המבקש על הרשעתו ועל גזר דינו.

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ח' כוחן) בפציעה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 334 ביחד עם סעיף 335 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977-) בנהיגת רכב מנועי ללא רשיון (עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א1961-) ובנהיגה בזמן פסילה (עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א1961-). כל זאת בעקבות אירוע במהלכו פגעה מכונית נהוגה על ידו (כאמור - בעת שהיה פסול מלנהוג) ברכב אחר, כאשר בעקבות הפגיעה ובעקבות דין ודברים בינו לבין המתלונן, נהג הרכב הנפגע, תקף המבקש את המתלונן, גרם לו חתכים וחבורות ואף גרם לעקירתן של מספר משיניו. בית משפט השלום גזר על המבקש 18 חדשי מאסר בפועל והפעיל במצטבר שני עונשי מאסר על-תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגדו, לתקופה כוללת של 20 חודשים. כמו כן גזר בית משפט השלום על המבקש 18 חודשי מאסר על-תנאי, פסל אותו מקבלת רשיון נהיגה למשך שלוש שנים מיום שחרורו וחייב אותו לפצות את המתלונן בסך 10,000 ש"ח.

2.המבקש ערער על הרשעתו ועל גזר הדין. טענתו העיקרית כלפי הכרעת הדין התמקדה בשאלת זיהויו כמי שתקף את המתלונן. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על הכרעת הדין, בציינו, כי בית משפט השלום האמין לעדי התביעה ודחה את עדויות המבקש ועדיו כעדויות שקריות ומגמתיות וכי ממצאי בית משפט השלום מעוגנים בחומר הראיות היטב היטב. גם ערעורו של המבקש על גזר דינו נדחה, בהתחשב בחומרת העבירות שביצע המבקש ובהרשעותיו הקודמות.

3.בבקשה שבפני שב המבקש ושוטח את טענותיו באשר לזיהויו כמי שביצע את העבירות הכלולות בכתב האישום. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור בתיק זה. לטענתה, אין הבקשה מגלה כל עילה המצדיקה את קיומו של ערעור שלישי, שכן טענותיו העובדתיות של המבקש נבחנו כבר בקפידה על-ידי שתי ערכאות.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה נחה דעתי שאין מקום למתן רשות ערעור במקרה זה. בית משפט השלום בחן את כל הראיות שבפניו והתרשם באופן בלתי-אמצעי ממהימנות המתלונן, השוטרים ושאר עדי התביעה, כמו גם ממהימנותם של המבקש ועדיו. מסקנותיו של בית משפט השלום הן מנומקות ומפורטות כדבעי, תוך התייחסות למכלול הראיות שהובאו בפניו. בנסיבות אלו אין, בדרך כלל, מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי ערכאה ראשונה. מקל וחומר, שכך הם פני הדברים בהתייחס לערכאת ערעור שני. זאת ועוד, הבקשה אינה באה בגדרן של הבקשות שתוכנו מצדיק מתן רשות ערעור: היא אינה מעוררת כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). כל עניינה הוא בטענותיו האישיות של המבקש נגד זיהויו כמי שתקף את המתלונן.

הבקשה נדחית.