רע"פ 7094/06 מיכאל מיכאלוב נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בחדרה (ת"פ 1958/03) בגין עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש איים באמצעות אקדח על אדם (להלן: המתלונן), אשר שהה ברכבו יחד עם חבריו (להלן: עדי הראייה), בסמוך לרכב בו נמצאו המבקש ואשתו.

ביום 6.6.2005 הרשיע בית-משפט השלום בחדרה (כבוד השופט א' גופמן) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. הגם שקבע, כי המתלונן וחבריו הטרידו את אשתו של המבקש בקריאות לעברה, העדיף בית-המשפט את גרסתם על פני גרסתו של המבקש, לעניין עבירת האיומים בקבעו, כי לא היה כל איום מצד המתלונן או חבריו כלפי המבקש או אשתו וכי בתגובה לקריאות, שלף המבקש את אקדחו והצמידו למצחו של המתלונן.

ביום 18.12.2005 גזר בית-משפט השלום על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירה דומה כזו בה הורשע.

על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בטענו, כי שגה בית-משפט השלום משקבע, כי המבקש ביצע את המיוחס לו בכתב האישום ובטענו, כי היה על בית-משפט השלום להימנע מלהרשיעו.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים מ' נאמן, ר' שפירא ו-מ' פינקלשטיין) דחה את הערעור בקובעו, כי מסקנותיו העובדתיות של בית-משפט השלום נמצאו בעיניו מעוגנות כדבעי בעדויות שהובאו בפניו. כן קבע, כי לנוכח חומרת העבירה, לא מצא מקום להתערב בעונשו של המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהותיר על כנה את קביעתו של בית-משפט השלום, בדבר אשמת המבקש, על כנה. לטענת המבקש, מהעדויות שהובאו בפני בית-משפט השלום עולה ספק סביר בדבר אשמתו.

מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה חורגת מדלת אמותיו של מקרהו של המבקש וכי טענותיו נבחנו ונדחו על-ידי שתי ערכאות, תוך קביעת ממצאי מהימנות ברורים.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו וחרף ניסיונותיו, המבקש לא הצביע על כל עילה ממשית המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בית-משפט השלום קבע, כעניין שבעובדה, על-פי העדויות שנשמעו בפניו, כי המבקש אכן הצמיד את אקדחו למצחו של המתלונן וזאת מבלי שנעשה כלפיו כל איום מצד המתלונן או חבריו. קביעות אלו נבחנו בחינה חוזרת על-ידי בית-המשפט המחוזי ואושרו בפסק-דינו. כידוע, ההלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית, אשר התרשמה מן הראיות ומן העדים שהופיעו בפניה (ראו ע"פ 993/00 שלמה נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(6) 205). גם במקרה שלפנינו, לא ראיתי מקום לסטות מהלכה זו ולהתערב בקביעותיו של בית-משפט השלום.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.