רע"פ 7119/07 קראוקה קלאב בע"מ נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בנתניה הרשיע את מבקשת 1 – חברה העוסקת במוסיקה – ואת מנהלה, מבקש 2, על פי הודאתם, באי-הגשת שמונה דוחות תקופתיים לרשויות המיסים ובאי הופעה לחקירה, עבירות לפי סעיפים 117(א)(6) ו-117(א)(2) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. בעקבות הרשעתם נגזרו למבקש 2 שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 16 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה בסכום של 5,000 ש"ח; למבקשת 1 נגזר קנס בסך 2,000 ש"ח.

2.

המבקשים ערערו על פסק-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. נטען, כי עובדות כתב-האישום בהן הודו, אין בהן די להוכחתם של רכיבי העבירה של אי-הופעה לחקירה לפי סעיף 117(א)(2) לחוק מס ערך מוסף. כמו-כן, נטען למספר פגמים בהליך שהתנהל כנגדם, ובעיקר כי כתב-האישום הוצג להם לראשונה בעת שהוקרא, ולא ניתנה להם שהות לכלכל צעדיהם כיאות. עוד נטען, כי הפגם מקבל משנה תוקף נוכח העובדה שהם לא היו מיוצגים באותו הליך ולא היו מודעים לזכויותיהם. פגם נוסף עליו הצביעו המבקשים, התייחס לכך שהמשיבה לא הציגה לבית-המשפט את סכום החוב למע"מ, על-אף שמדובר בנתון מהותי – כך נטען – לגזירת עונשם.

בהסכמת המשיבה, זיכה בית-המשפט המחוזי את המבקשים מהעבירה של אי-ההתייצבות לחקירה. בית-המשפט ציין עוד, כי "הטענה כי [ מבקש 2 ] קיבל הזמנה לדין אך לא קיבל את כתב-האישום איננה רלוונטית יותר לאור מספר הישיבות שהתקיימו בבית-משפט קמא והדחיות המרובות שניתנו למערערים להסרת המחדלים" (עמוד 4 לפסק-הדין). באשר לעונש, קיבל בית-המשפט המחוזי את הטענה כי נכון היה לציין את סכום החוב למע"מ, ונוכח כך ולאור זיכויים מעבירה אחת, קיצר את עונש המאסר שנגזר למבקש 2, והעמידו על חמישה חודשים בלבד.

3.

עתה עותרים המבקשים ליתן להם רשות לערער, תוך שהם שבים על ההשגות שהובאו בפני בית-המשפט המחוזי. כן נטען, כי נוכח זיכויים מאחת העבירות בהן הורשעו, היה ראוי להפחית בעונש כך שמבקש 2 לא ישא בתקופת מאסר כלשהי.

4.

דין הבקשה להידחות . כידוע, רשות לערער ניתנת רק במקרים בהם הבקשה מעלה סוגיה לה נודעת חשיבות משפטית או שעשויה להיות לה השלכת רוחב ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982) ), ולא כזה הוא המקרה שבפני. לגופו של עניין אוסיף, כי המבקשים הורשעו על-פי הודאתם, ואם סברו כי עשו מקח טעות, היתה פתוחה בפניהם הדרך לבקש לחזור בהם מן ההודאה, מכוח הוראתו של סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. משלא פעלו בצורה זו, ולמעשה לא טענו ולו בדל טענה לחפותם, לא סברתי כי הגנתם נפגעה בדרך כלשהי.

נוכח האמור, הבקשה נדחית ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.