רע"פ 7128/98 יואל לרנר נ. מדינת ישראל

בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שדחה את ערעורו של המבקש על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים. המערער הורשע בשתי הערכאות בעבירות של אסור פרסום הסתה לגזענות, עבירה לפי סעיף 144ב לחוק העונשין, תשל"ז1977-, ותמיכה בארגון טרור, עבירה לפי סעיף 4(א) לפקודת מניעת טרור, התש"ח1948-. העונש שהושת עליו הוא חודשיים מאסר בפועל, ארבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים וקנס בסך 3,000 ש"ח.

הבקשה היא ליתן רשות ערעור הן על ההרשעה והן על חומרת העונש.

הצדדים הגישו לבית משפט זה בכתב, עיסקת טיעון לפיה חוזר בו המבקש מן הבקשה לרשות ערעור, ככל שעניינה הרשעתו בעבירה לפי סעיף 144ב לחוק העונשין. המשיבה מסכימה לכך שתינתן רשות ערעור על ההרשעה בעבירה לפי סעיף 4(א) לפקודת מניעת טרור, היא תידון כערעור, הערעור יתקבל והמבקש יזוכה מעבירה זו. בעקבות זיכוי זה מסכימים הצדדים שגזר הדין ישונה באופן שיבוטל עונש המאסר בפועל והקנס שהושת על המערער ויושאר על כנו עונש המאסר על תנאי.

ב"כ הצדדים טענו בפנינו והבהירו את הטעמים שמאחורי עסקת הטיעון, ביניהם: ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בע"פ 4147/95 ג'בארין נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(4) 38; מעמדו של המערער כ"יועץ לשוני" והשאלה אם ככזה נתפס הוא בגדרו של "המפרסם"; וההיבט הראייתי של הגשת הספר כראיה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א1971-.

לאחר שקילת הטענות והנסיבות אנו מחליטים לאשר את עסקת הטיעון. אנו נותנים רשות ערעור ככל שהדבר מתייחס לעבירה לפי סעיף 4(א) לפקודת מניעת טרור, דנים בבקשה כערעור, מקבלים את הערעור באופן חלקי, מזכים את המערער מעבירה לפי סעיף 4(א) לפקודה למניעת טרור בה הורשע ומבטלים את עונש המאסר בפועל והקנס שהושתו על המערער. ההרשעה בעבירה לפי סעיף 144ב לחוק העונשין תעמוד על כנה וכך גם עונש המאסר על תנאי של ארבעה חודשים למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה לפי סעיף 144ב לחוק העונשין.