רע"פ 713/08 צבי אוספן נ. מדינת ישראל

1.ביום 27.4.05 נכנס המבקש לביתה של מי שהיתה חברתו אותה העת (להלן: המתלוננת). על רקע סירובה לקיים עמו יחסי-מין, הוא נשך וצבט אותה תוך שהוא סותם את פיה לבל תקרא לעזרה. כתוצאה מאותה תקיפה נגרמו למתלוננת חבלות והיא נזקקה לטיפול רפואי. ואם בכך לא די, משהתלוננה במשטרה, ניסה המבקש להניאה מכך. המבקש הודה בכל אלה, ובית-משפט השלום הרשיעו בתקיפת בת-זוג הגורמת חבלה, הסגת גבול כדי לעבור עבירה והטרדת עד, עבירות לפי סעיפים 380 ביחד עם 382(ג), 447(א)(1) ו-249 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בחוות דעת שהגיש הממונה על עבודות שירות נקבע כי המבקש אינו מתאים לשאת בעונש מאסר בדרך זו. גם תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המבקש לא כלל המלצה טיפולית, נוכח הערכת מסוכנות גבוהה וחוסר הסכמתו לקבל טיפול פסיכיאטרי. בהמשך, נגזר דינו לשמונה חודשי מאסר ו-15 חודשי מאסר על-תנאי.

2.המבקש ערער על פסק דינה של הערכאה הדיונית לפני בית-המשפט המחוזי מרכז. תחילה הוא השיג כנגד הרשעתו, אולם משהוגשה חוות-דעת פסיכיאטרית, לפי הוא אינו סובל ממחלת נפש כלשהי, צמצם את הערעור לעניין העונש בלבד. נטען, כי לא נשקפת מהמבקש סכנה, זאת נוכח עברו הנקי והעובדה שלא ביצע עבירות נוספות. כמו-כן, עתר המבקש, כי בית-המשפט המחוזי יקבל לידיו תסקיר עדכני, בו תיבחן מחדש שאלת מסוכנותו. בית-המשפט המחוזי לא ראה מקום להורות על עריכתו של תסקיר, והוסיף וקבע כי אין להתערב בגזר-הדין, הואיל וקיים בו איזון נכון בין הנסיבות האישיות של המבקש וחומרת המעשים אותם ביצע.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, תוך שהוא חוזר על הטענות אשר שימשו אותו בערכאות קמא.

3.דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת סוגיה משפטית כלשהי לה עשויות להיות השלכות על ציבור של מתדיינים, ולמעשה היא עותרת לליבון, בשלישית, את שאלת העונש הראוי למבקש. סוגיה זו נבחנה ביסודיות בידי שתי ערכאות קמא, ובכך די.