רע"פ 7134/06 סלימאן נאדר נ. מדינת ישראל

1.המבקש, תושב האזור, הורשע על-פי הודאתו בעבירות של שהייה בלתי חוקית והסעת שוהים בלתי חוקיים, עבירות לפי סעיפים 12א(ג)(1) ו-12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בעקבות הרשעתו גזר לו בית-המשפט השלום בירושלים מאסר על תנאי לתקופה של 45 ימים וקנס בסך 1,500 ש"ח. עונש מתון זה נומק בחרטה שהביע המבקש, העובדה כי זוהי מעידתו הראשונה בפלילים, והזמן הרב שחלף בין ביצוען של העבירות להגשתו של כתב-האישום. כן נקבע, כנסיבה מקלה, כי משפחתו של המבקש מתגוררת בירושלים עוד מהתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים, "אלא שהם לא דאגו להסדיר את מעמדם כתושבי קבע. בעת האחרונה מתדפק הנאשם אל דלתות הרשויות המופקדות על נושא זה בניסיון להסדיר את מעמדו אך מטעמים ידועים אין הדיון בבקשתו מתקדם" (ראו גזר-הדין, בעמ' 12).

2.ערעור שהוגש על-ידי המשיבה לבית-המשפט המחוזי, וכוון כנגד גזר-הדין, התקבל ברוב דעות, ולעונשים שהוטלו על המבקש הוסף גם מאסר בפועל לתקופה של 30 ימים. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי עסק לא רק בעניינו של המבקש, אלא גם בשישה ערעורים נוספים שהוגשו על-ידי המשיבה, ודנו באותה סוגיה. בפסק-דינו ערך בית-המשפט המחוזי ניתוח מקיף של ההלכות העוסקות ברף הענישה הנוהג בעבירות בהן הורשע המבקש. בית-משפט קמא אף עמד על הצורך להטיל עונשים מרתיעים בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים, עקב הסכנה הרבה הגלומה בהן, ומנגד עמד על החובה להתחשב בנסיבותיו האישיות של כל נאשם מכוח עיקרון האינדיבידואליות שבענישה. נקבע, כי לחובת המבקש ניצבות נסיבות מחמירות, ובהן העובדה כי הסיע שני שוהים בלתי חוקיים שלא היו מוכרים לו, תמורת תשלום, וכי הוא עצמו שהה בישראל שלא כדין.

כנגד החלטה אחרונה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, בה עותר המבקש להביא את עניינו בפני ערכאה שלישית.

3.דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים. עיינתי בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ולא מצאתי כי נפלה בו טעות. אדרבא, בית-המשפט הבהיר את הצורך להתחשב גם בנסיבותיו האישיות של נאשם ובנסיבות ביצועה של העבירה, ועל פי כלל זה הוא נהג. ובאשר לאותה נסיבה מקלה שהובאה בגזר-דינו של בית-משפט השלום (ניסיונו של המבקש לקבל מעמד של תושב קבע בישראל), אומר, כי איני סבור שמדובר בנסיבה מקלה כלל. בהקשר זה אמרתי במקום אחר:

"המבקש עצמו שוהה בישראל שלא כדין, ומפיו למדו ערכאות קמא שהוא ביקש מהרשות המוסמכת להעניק לו מעמד בישראל. והרי המעט שאתה מצפה מאדם במצבו הוא שיכבד את חוקיה של המדינה שאת אזרחותה הוא מבקש לקבל" (רע"פ 6217/05 חג'אג' נ' מדינת ישראל,

טרם פורסם, מיום 9.4.2006).

גם הטענה האחרת שהועלתה בבקשה זו – הצורך לשנות ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן עוסקת בקשה זו – זכתה למענה שלילי באותה פרשה (רע"פ 6217/05 הנ"ל), תוך ציטוט מדבריו של בית המשפט ברע"פ 3674/04

מוחמד אבו סאלם נ' מדינת ישראל, ובלשון המקור: "טרם בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה המחמירה בעבירות נושא הדיון ברוח הלכת חט'יב" (סעיף 12 לפסק הדין).

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעכב את ביצועו של העונש.