רע"פ 7176/07 אופיר שריקי נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בבאר-שבע הרשיע את המבקש, במסגרת הסדר-טיעון, בשלוש עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. המבקש הואשם, במסגרת שני כתבי-אישום שונים, בביצוען של העבירות האמורות, ולבקשתו אוחד הדיון בהם. בעקבות הרשעתו, נגזרו למבקש שמונה חודשי מאסר וכן עשרה חודשים נוספים על-תנאי. כמו-כן, הפעיל בית-משפט השלום, בחופף, שני מאסרים מותנים שעמדו נגדו – בני שלושה ושמונה חודשים – כך שבסך הכל הוא אמור לשאת בשמונה חודשי מאסר. בית-משפט ציין, כי לא ראה מקום להאריך את המאסרים המותנים נוכח העובדה שהמבקש חטא בשלושה אירועים נפרדים, ונוכח עברו הפלילי העשיר בעבירות סמים.

2.

המבקש ערער לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כנגד חומרת העונש, וטען כי היה מקום להימנע מהפעלתם של המאסרים על תנאי, מאחר והוא מצוי בעיצומו של תהליך גמילה. נטען, כי על-אף שהמבקש הורשע במספר עבירות, ניתן להאריך את תקופת התנאי, וזאת מכוח הוראת סעיף 85 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הקובע כי בית-משפט שהרשיע אדם העובר טיפול למשתמשים בסמים, רשאי להאריך את תקופת התנאי גם אם אין המדובר בהרשעתו הראשונה בשל עבירה נוספת. בית-המשפט המחוזי דחה טענה זו, וקבע כי אין הוראת הסעיף חלה על עניינו של המבקש, וזאת מן הטעם שהוא אינו עובר טיפול בפיקוח מוסד מוכר. מעבר לנדרש, ציין בית-המשפט המחוזי, כי אף אם ניתן היה להאריך את תקופת התנאי, לא היה מקום לעשות כן במקרה הנוכחי, וכך הוא נימק את החלטתו:

"קצין המבחן, הגם והכיר במאמץ של [ המבקש ] לשמור על אורח חיים תקין, ציין [ שהמבקש ] הדגיש רק באופן מילולי את החלקים הנורמטיביים והמתפקדים בחייו, וכי הוא מתקשה לבחון את החלקים המכשילים בהתנהגותו. התחזית הינה בעלת סימנים חיוביים, אך התמונה בכללותה אינה ברורה. יתר על כן [ למבקש ] שמונה הרשעות קודמות והורשע בתיק הנדון, בין היתר, בהחזקת סם מסוג קנבוס במשקל של חצי קילו" (פסקה 2 לפסק-הדין).

3.

מכאן הבקשה שבפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער. לטענתו, ניתן גם ניתן להאריך את תקופת התנאי אף אם אינו מטופל במוסד מוכר כלשהו. יתרה מכך, נטען כי ראוי היה בנסיבותיו לעשות שימוש בסמכות זו, ולאפשר לו למצות את התהליך הטיפולי בו הוא נוטל חלק.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן המעלים סוגיה משפטית לה נודעת השלכה ציבורית רחבת היקף. אין המקרה הנוכחי נמנה על אותם חריגים, באשר לא רק סוגיית "מוסד הגמילה המוכר" עומדת למבקש לרועץ, אלא בעיקר חומרת המעשים בהם חטא ועבריינותו הנמשכת בתחום הסמים. נגד המבקש נוסו בעבר דרכי ענישה שונות, ברם נראה כי הוא מתקשה ללמוד את הלקח, עד שגם שני מאסרים על תנאי שעמדו נגדו לא הרתיעוהו מלחזור לסורו.

בנסיבות אלו, ולאחר שעניינו של המבקש נבחן בידי שתי ערכאות, אין מקום ללבנו בשלישית.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.