רע"פ 7190/03 שמואל גילקרוב נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ש' דותן), אשר בו נדחה ערעורו של המבקש על הרשעתו, והתקבל באופן חלקי ערעורו על חומרת העונש שנגזר עליו.

המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה בפתח תקוה בעבירות של אי מתן זכות קדימה ביציאה מחצרים, נהיגה בחוסר זהירות וגרימת תאונה, וזאת בגין תאונת דרכים בה התנגשה המשאית בה נהג המבקש בקטנוע. כתוצאה מן התאונה נפגע רוכב הקטנוע באורח קשה, והינו שרוי, גם כיום, במצב וגטטיבי. לאחר מתן הכרעת הדין בבית המשפט לתעבורה, ביקש המבקש להביא ראיה נוספת מטעמו – היא עדות מומחה - ובית המשפט נענה לבקשה זו וביטל את הכרעת הדין הראשונה. בית המשפט שמע את עדות המומחה מטעם הסנגוריה ולאחר מכן ניתנה הכרעת דין שניה, גם בה הורשע המבקש. על המבקש נגזרו 9 חודשי מאסר, מתוכם שלושה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, וכן נפסל המבקש מלקבל או לשאת רשיון נהיגה לתקופה של ארבע שנים, והוטל עליו קנס כספי בסך 1,000 ₪ או 30 ימי מאסר.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בערעורו טען המבקש כי שגה בית המשפט לתעבורה כאשר הרשיע אותו על סמך עדותו של בוחן התנועה, משום שעל-פי חוות הדעת של המומחה מטעם הסנגוריה, התאונה נגרמה כתוצאה מכך שרוכב הקטנוע נהג במהירות מופרזת. כן טען המבקש כי בית המשפט לתעבורה החמיר בעונשו יתר על המידה. בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בממצאים העובדתיים אותם קבע בית המשפט לתעבורה. בית המשפט קבע כי בעדותו של המבקש נתגלו סתירות באשר לשאלה האם הבחין ברוכב האופנוע לפני ההתנגשות, וכי המבקש צריך היה להבחין ברוכב האופנוע בשל שדה הראיה הרחב הקיים במקום. יחד עם זאת, החליט בית המשפט להקל בעונשו של המבקש, וביטל את עונש המאסר שגזר עליו בית המשפט לתעבורה. כנגד פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור זו.

המבקש לא הראה טעם המצדיק מתן רשות ערעור. הרשעתו בבית המשפט לתעבורה התבססה על ממצאים עובדתיים. למבקש ניתנה הזדמנות מלאה להביא ראיותיו, ובית המשפט היה רשאי להעדיף את גרסת בוחן התנועה על-פני עדות המומחה שהעיד מטעם הסנגוריה. בית המשפט המחוזי בחן בקפידה את ההרשעה ועמד במיוחד על המשמעות הטמונה בכך שהמערער לא הבחין ברוכב האופנוע על אף שדה הראיה הרחב במקום התאונה. באשר לחומרת העונש, המעשים בהם הורשע ונסיבותיו האישיות של המערער גם הן נשקלו בשתי ערכאות, ובית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המבקש, בהסירו מעליו את עונש המאסר. בנסיבות אלה אין הצדקה לערכאת ערעור נוספת.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.