רע"פ 7205-23 רע"פ 7205-23

1.לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים א' אברבנאל, ח׳ זנדברג ו-מ' שרביט) בעפ"ג 67838-03-23 מיום 06.06.2023, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיא י' מינטקביץ) בת"פ 18193-06-22 מיום 13.02.2023.

2.ביום 13.12.2022, לאחר שהחלה שמיעת ההוכחות ונשמעו מספר עדים – הודתה המבקשת במסגרת הסדר טיעון ׳פתוח׳, בכתב אישום מתוקן. לפיכך, לאחר שבית משפט השלום ״[ווידא] איתה יותר מפעם אחת כי היא מבינה את משמעות הודאתה והשלכותיה״, הורשעה המבקשת בעבירות של התחזות כאדם אחר בכוונה להונות לפי סעיף 441 לחוק העונשין, התשל״ז-1977 (להלן: החוק); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק; ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 25 לחוק; קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק; גניבה לפי סעיף 383(א)(1) לחוק; ושימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק.

3.בכתב האישום המתוקן יוחסו למבקשת שלושה אישומים, כלפי שלושה מתלוננים שונים, הגוללים שורה של עבירות התחזות, מרמה ורכוש.

בתמצית, על-פי האישום הראשון, המבקשת הציגה את עצמה בפני מתלונן א׳ בזהות של אחותה, וקיבלה במרמה, במספר הזדמנויות, כספים שהצטברו לסך של 80,000 ש״ח ו-3,000 אירו במטבעות דיגיטליים מ-א׳ ומאימו, על בסיס מצגי שווא שהציגה להם, בנסיבות מחמירות. כמו כן, המבקשת גנבה כסף השייך ל-א׳ בסך של 700 דולר ו-500 ש״ח, ושני כלבים אותם מכרה ב-1,000 ש״ח כל אחד. מעשיה של המבקשת אופיינו בתחכום, בתכנון מקדים, בניצול מצבו של א׳, ובמצג שווא על חיים משותפים וילד עתידי. לפי האישום השני, מתלונן ב׳, שאותו הכירה המבקשת מספר שנים, העביר לה סך של 50,000 ש״ח במזומן, לאחר שהציגה בפניו מצג כוזב כי היא חלתה במחלת הסרטן ומשכך היא זקוקה לטיפול יקר ומיוחד. האישום השלישי גולל כיצד המבקשת הציגה בשלוש הזדמנויות שונות לפקידות בלשכת משרד הפנים, דרכון בריטי מזויף ופרטים כוזבים שונים, במטרה להנפיק דרכון ותעודת זהות ישראלים שיישאו את תמונתה, אך על שמה של אחותה.

4.כאמור, ביום 13.02.2023 נגזר דינה של המבקשת בבית משפט השלום. בשים לב לכך שמעשיה של המבקשת פגעו בקורבנות שונים, מתחמי הענישה נקבעו ביחס לכל אישום בנפרד. ביחס לשני האישומים הראשונים, קבע בית המשפט, בין היתר נוכח התרשמותו הישירה מן המתלוננים, כי מעשיה של המבקשת היוו ניצול ציני ובזוי של תכונות אופיים החלשות. מעשים אלו, לקביעתו, פגעו באופן חמור במתלוננים מבחינה כספית, והובילו לתחושות השפלה ופגיעה בתחושת הביטחון של המתלוננים, כמו גם בערכים רחבים יותר כדוגמת ערך הערבות הדדית. אשר לאישום השלישי, עמד בית משפט השלום, בין היתר, על מדיניות הענישה הנוהגת הדורשת החמרה בעונשו של מי שמבצע עבירות מרמה וזיוף; אך מנגד, על כך שמטרת המבקשת בהשגת התיעוד הכוזב, אינה ידועה. נוכח כל האמור, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, מתחם העונש ההולם שנקבע לאישום הראשון עמד על מאסר לתקופה שבין 1.5 ל-4 שנים; מאסר לתקופה של 15 חודשים ועד 3.5 שנים לאישום השני; ומאסר לתקופה שבין 8 חודשים ועד 1.5 שנים לאישום השלישי.

בעת גזירת עונשה של המבקשת בגדרי המתחמים שנקבעו, עמד בית המשפט לחומרה על עברה הפלילי הרלוונטי, הכולל שתי הרשעות קודמות בגין שורה של עבירות מרמה, התחזות הפרת הוראה חוקית ועוד. יצוין, כי בתוך כך, בשנת 2014 נידונה המבקשת לתקופה של למעלה מ-9 שנות מאסר בפועל, ממנו שוחררה זמן לא רב לפני ביצוע המעשים מושא ענייננו. זאת ועוד, בעת ביצוע מעשיה, עמדו לחובת המבקשת מספר מאסרים מותנים משמעותיים, שניים מהם חבי הפעלה, והדבר לא הרתיע אותה מלשוב ולבצע עבירות דומות לאלו שבגינן נשאה זה מכבר במאסר. מנגד, לזכות המבקשת נלקחה בחשבון הודאתה במיוחס לה, הגם שזו ניתנה לאחר שמיעת הוכחות, משום ש״יש [בהודאה] לבטא הכרה, ולו פורמלית, בפסול שבמעשיה״; וכן העובדה שבאי-כוחה ״ניהלו את ההליך באופן ענייני, תוך התמקדות בעיקר״. לבסוף, עונשה של המבקשת מוקם ״בצדו הבינוני-גבוה של המתחם בגין כל אחד מהאישומים בהם הורשעה, תוך שעיקר העונשים [הצטבר] זה לזה, אך תוך חפיפה מסוימת״ ועל המבקשת הושתו 4 שנות מאסר בפועל. כמו כן, הפעיל בית משפט השלום שני מאסרים מותנים של 8 ו-12 חודשי מאסר (ת״פ 33300-04-13), בחופף זה לזה, ובמצטבר לעונש המאסר שהוטל במסגרת ההליך דנן. כך, שסך הכול, על המבקשת הוטלו 5 שנות מאסר בפועל, לצד מאסרים מותנים, פיצויים למתלוננים, וקנס בסך 10,000 ש״ח או 2 חודשי מאסר תמורתו.

5.המבקשת ערערה על גזר דינה וערעורה נדחה על-ידי בית משפט קמא. בית המשפט המחוזי עמד על כך ש״אין לומר שהעונש שהושת על [המבקשת] נוקט עמה חומרה יתרה, במיוחד כאשר בית משפט [השלום] צעד כברת דרך לטובתה בכך שהמאסרים על תנאי שלחובתה הופעלו בחופף זה לזה״. זאת ועוד, הודגשה חומרת המעשים בהם הורשעה המבקשת, אשר התבטאו בניצול תמימותם של המתלוננים, כמו גם התחכום והתחבולות בהם נקטה. וכן, עברה הפלילי הרלוונטי.

6.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, שלצידה בקשה למינוי סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית. חרף טענות שונות שהעלתה המבקשת ביחס להכרעת הדין ולמשקל הראייתי בתיק – בסופו של דבר, צוין כי היא ״[לוקחת] אחריות על ההודאה״, וכי כל שמבוקש זה ״להשית גזר דין מידתי לאישומים״. זאת, בין היתר, בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים או חמורים יותר, ולכך שהודתה במסגרת הסדר טיעון אשר לא נשקל די הצורך. ביחס למינוי הסניגור, נטען כי יש למנות סניגור ספציפי מן הסנגוריה הציבורית, שייצג את המבקשת ״בימים הראשונים ע״י הסניגוריה והוא בקיא בפרטי התיק״.

7.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, כמו גם בבקשה למינוי סניגור, הגעתי למסקנה כי דינן להידחות ללא צורך בתשובה.

8.בשים לב להלכה הנוהגת לפיה מינוי סניגור ציבורי לצורך בקשת רשות ערעור ב׳גלגול שלישי׳ בפלילים אינו עניין שבשגרה, בשים לב לנסיבות העניין וכן לכך שהמבקשת לא העלתה כל טעם מבורר, למעט היכרותו של סניגור ספציפי מטעם הסנגוריה הציבורית את התיק (רע״פ 2730/23 רג׳בי נ׳ מדינת ישראל, פסקה 2 (03.04.2023)), לא מצאתי להיעתר לבקשה למינויו.

9.ולגופו של עניין. כידוע, רשות לערער על חומרת העונש תינתן במקרים חריגים בלבד, כאשר העונש שנגזר על המבקש חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הראויה או הנוהגת במקרים דומים (רע"פ 7166/23 אמסלם נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (28.09.2023)). בענייננו, חרף טענות המבקשת באשר לכך שהדין מוצה עמה, לא מצאתי בבקשה טיעון המבסס די הצורך את הנטען בהקשר זה. ויוזכר, כי עונש המאסר שהושת על המבקשת נמצא בסמוך לתחתית מתחם הענישה המצטבר של שלושת האישומים, וכי עונשי המאסר המותנים הופעלו בחופף זה לזה.

10.בטרם סיום יוער, כי חרף העובדה שהמבקשת הודתה, במסגרת הסדר טיעון שעליו חתמה, הודאה שהיא ״[לוקחת] אחריות על[יה]״ (כלשונה), התרשמתי שהמבקשת טרם לקחה אחריות על מעשיה, וטרם הפנימה את חומרתם. שכן, נתח נכבד מטענותיה של המבקשת עודנו נסוב סביב רקימות ומזימות שונות שנרקמו לכאורה נגדה במהלך ההליך ובטרם לו, בין אם על-ידי גורמי אכיפת החוק, בין אם על-ידי מי מהמתלוננים, וכן בפגמים במסד הראייתי עליו מושתתת הרשעתה. לפיכך, ובשים לב לעברה הפלילי של המבקשת, הכולל בין היתר ריצוי עונש מאסר ממושך, על שורת עבירות ביניהן עבירות מרמה והתחזות, אשר ברי כי לא הרתיעו אותה די הצורך – החשיבות בהותרת פסק דינו של בית משפט קמא על כנו, מתחזקת.

11.הבקשה למינוי סנגור והבקשה לרשות ערעור נדחות בזאת אפוא.