רע"פ 7214/13 שרה הרשנסון נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעפ"ת 329/12 (סגן הנשיאה א' טל , השופט א' מקובר , השופטת ז' בוסתן ) מיום 17.9.2013 .

הרקע העובדתי וההליכים הקודמים

2.

נגד המבקשת הוגש לבית המשפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה כתב אישום, ביום 1.9.2010, בו הואשמה בעבירת גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. על פי הנטען בכתב האישום, המבקשת נהגה ביום 11.6.2010 סמוך לשעה 12:30 בצהריים ברכב פרטי, ופגעה עם כנף שמאל הקדמית של רכבה במר יוחנן יוחננוב ז"ל (להלן: המנוח ) , אשר חצה את הכביש, שלא במעבר חצייה, משמאל לימין כיוון נסיעתה. המנוח נפגע באורח קשה, פונה לבית חולים ונפטר שלושה ימים לאחר מכן, ביום 14.6.2010. כתב האישום פירט גם את פרטי רשלנותה של המבקשת.

3.

ביום 26.2.2012, הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (גמ"ר 829-09-10, השופטת ר' רז ) את המבקשת, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום. בית משפט השלום לתעבורה ביסס הכרעתו על מספר עדויות: עדות המבקשת, אותה הוא מצא בלתי מהימנה, לאור כך שמסרה שלוש גרסאות שונות, כאשר בכל אחת פרטים שלא גובו בראיות נוספות; עדותו של בוחן תנועה מטעם המשיבה וממצאיו; עדותו של בוחן תנועה מטעם המבקשת אשר הסכים בחלק מהממצאים עם בוחן התנועה מטעם המשיבה, ובחלק אחר מהממצאים הסתמך על עדות המבקשת, אשר נמצאה, כאמור, בלתי מהימנה; עדותה של עדת ראייה שראתה את המנוח "עף באוויר"; וכן עדותה של בתו של המנוח, שהעידה על יכולות ההליכה שלו, ועל כך שהלך עם מקל. בית המשפט העדיף את גרסת בוחן התנועה מטעם המשיבה לאירוע התאונה, על פני גרסתה של המבקשת.

4.

ביום 12.7.2012 נגזר דינה של המבקשת, והושתו עליה עשרה חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים שלא תעבור עבירה בה הורשעה או עבירת נהיגה בזמן פסילה; עשר שנות פסילה מיום התאונה; שישה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים וכן קנס בסך 10,000 ש"ח לתשלום בעשרה תשלומים חודשיים.

5.

המבקשת ערערה על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט השלום לתעבורה בפתח תקווה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. לעניין הכרעת הדין, טענה המבקשת, כי בית משפט השלום לתעבורה לא נתן משקל לגרסתה לפיה המנוח התפרץ ברשלנות אל הכביש, אחר כובעו שנפל, ולכן לא יכולה הייתה ממילא להבחין בו והתאונה הייתה בלתי נמנעת. עוד טענה המבקשת כי בית משפט השלום לתעבורה הסתמך על חוות דעתו של בוחן התנועה מטעם המשיבה, למרות שזו בוססה על ממצאים סטטיסטיים שניתנים להפרכה, וממילא, משמעותם היא שרשלנותה של המבקשת היא "רגעית" ואף "שנייתית", ולכן אין להרשיעה. לעניין גזר הדין, טענה המבקשת, כי בית המשפט השלום לתעבורה החמיר עימה נוכח נסיבות התאונה, רשלנותו החמורה של המנוח, רשלנותה המזערית והרגעית שלה ונסיבותיה האישיות, כפי שפורטו בפני בית משפט השלום לתעבורה ובתסקיר שירות המבחן. זה האחרון המליץ שלא להשית עליה עונש מאסר בפועל.

6.

ביום 17.9.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המבקשת באופן חלקי. בפסק דין מפורט דן בית המשפט המחוזי בטענות המבקשת לעניין הכרעת הדין לגופן, ודחה את כולן, תוך שהוא סומך ידיו על מסקנות בית המשפט השלום לתעבורה. לעניין גזר הדין, נוכח הסכמת המשיבה, הפחית בית המשפט המחוזי את עונשה של המבקשת והעמידו על שמונה חודשי מאסר בפועל.

טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור

7.

במסגרת בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת, חזרה היא על טענותיה כפי שנטענו בבית המשפט המחוזי. לעניין הכרעת הדין, המבקשת טענה ששתי הערכאות הקודמות התעלמו מכך שהציגה גרסה חלופית לאירועים, אשר מטילה ספק בעדותו של בוחן התנועה מטעם המשיבה. עוד טענה המבקשת כי בוחן התנועה הסתמך על נתונים סטטיסטיים ולא נתונים מהשטח, וכי היו מחדלים חמורים בחקירתו. לבסוף טענה המבקשת כי שתי הערכאות טעו בהרשעתה תוך אימוץ חוות דעתו של בוחן התנועה מטעם המשיבה, ללא קביעת ממצאים עובדתיים ומתמטיים. לעניין גזר הדין, המשיבה טענה כי לאור נסיבותיה האישיות ראוי שעונשה יוקל, ויופחת לשישה חודשים, שירוצו בדרך של עבודות שירות. המבקשת פירטה את נסיבותיה האישיות בהרחבה ואליהן צירפה גם את תסקיר המבחן שנערך לה, וכן חוות דעת פסיכיאטרית אשר מסקנתה היא כי נשקפת סכנה לחייה אם תישלח לריצוי עונש המאסר בפועל.

תגובת המשיבה

8.

ביקשתי את תגובתה של המשיבה. בתגובתה, התנגדה המשיבה למתן רשות ערעור בענייננו, הן לעניין הכרעת הדין, הן לעניין גזר הדין. המשיבה טענה כי הכרעת הדין של בית משפט השלום לתעבורה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי, מבוססים על ממצאי עובדה ומהימנות, ואינם מעלים סוגיה משפטית רחבה, מעבר לעניינם הפרטי של הצדדים. עוד טענה המשיבה, כי המקרה אינו מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או חוקתית המצדיקה דיון בערכאה שלישית. לעניין גזר הדין, טענה המשיבה כי המקרה אינו מהמקרים החריגים בהם נדרשת התערבותה של ערכאה שלישית, ובעניינה של המבקשת, שתי הערכאות הקודמות פעלו לפי פסיקת בית משפט זה במקרים דומים, תוך שקלול הנתונים השונים, בכללם נסיבותיה האישיות של המבקשת.

הכרעה

9.

לאחר עיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, בבקשה ובתגובת המשיבה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

10.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מטענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית בין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני, או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין זהו המקרה. עיון בבקשה מעלה כי מכלול טענות המבקשת נוגעות לעניינה הפרטני בלבד , ואינן מעוררות כל סוגיה כללית.

11.

מרבית טענות המבקשת באשר להכרעת הדין נוגעות לממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית. אלה נבחנו על ידי שתי ערכאות. ערכאת הערעור לא תתערב ללא סיבה כבדת משקל בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית (ראו: ע"פ 2932/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(3) 102 (2001)). הלכה זו מקבלת משנה תוקף שעה שמדובר בגלגולו השלישי של ההליך. הכרעת הדין של בית משפט השלום לתעבורה פורשת יריעה רחבה ומפורטת של העובדות והשיקולים שהביאו אליה. נוסף על כך, גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומרחיב, תוך שהוא בוחן את כל טענותיה של המבקשת. לא מצאתי שיש כל סיבה להתערבותו של בית משפט זה.

12.

לאחר עיון בגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה ופסק הדין של בית המשפט המחוזי, ובחינת השיקולים שהנחו את ערכאות אלו, נחה דעתי כי אין להעניק למבקשת רשות ערעור גם לעניין גזר הדין. אכן, נסיבותיה של המבקשת אינן פשוטות, כפי שעולה מהבקשה, חוות הדעת הפסיכיאטרית וגם תסקיר המבחן שנערך לה. בית המשפט המחוזי הפחית חודשיים ממאסרה של המבקשת לאור נסיבות אלה. לא מצאתי שיש מקום להתערבות ערכאה זו, גם לא מטעמי צדק. כידוע, טענות באשר לחומרת העונש, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור לפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.12.1997); רע"פ 5504/08 פלוני נ' מדינת ישראל (27.7.2008)). אין זה המקרה שלפנינו.

13.

סוף דבר, הבקשה נדחית. החלטתי מיום 23.10.2013 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מתבטלת בזאת.

המבקשת תתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליה ביום 9.2.2014 עד השעה 10:00 בבית הסוהר נווה תרצה, כשברשותה תעודת זהות או דרכון. על המבקשת לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או

08-9787336.