רע"פ 7216/08 יובל שמש נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, ולאחר שמיעתן של ראיות, גם בעבירה של נהיגה בשכרות. בעקבות כך נשלל רישיונו לתקופה של 16 חודשים, וכן נגזרו לו שישה חודשים מאסר על-תנאי, ארבעה חודשי שלילה על-תנאי וקנס בסך 1,000 ש"ח. על-אף שכפר באשמה בכל הנוגע לנהיגה בשכרות, ובא-כוחו טען כי לא הוסברה לו משמעות סירובו לבצע בדיקת נשיפה, בחר המבקש שלא להעיד להגנתו ואף לא זימן עדי הגנה. בית-המשפט קבע כי ניתן היה ללמוד על שכרות המבקש מהתנהגותו הפרועה, ריח האלכוהול שנדף מפיו, ובקבוק הבירה שהיה מונח במושב רכבו. כמו כן, נקבע כי הוסברה לו משמעות סירובו להיבדק בידי השוטרים.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, וכוון נגד ההרשעה והעונש, נדחה. בערעורו חזר המבקש על הטענה לפיה לא הוסברה לו משמעות סירובו להיבדק, וכי לא הוצגה ראיה מדעית המוכיחה את שכרותו. בדחותו את הערעור קבע בית-המשפט קמא, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי אמינות ועובדה שנקבעו בערכאה הדיונית, ולא הוכחה בפניו עילה לסטות מהלכה זו.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט קמא, ובפיו אותה טענה ששימשה אותו בעבר, היינו, כי לא הוסברה לו משמעות סירובו להיבדק, כנדרש בחוק.

4.

דין הבקשה להידחות. הטענה לפיה לא הוסברה למבקש משמעות הסירוב להיבדק, היא טענה שבעובדה אשר הוכרעה בידי הערכאה הדיונית. בהכרעה מסוג זה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, ומקל וחומר שלא תעשה זאת ערעור שנייה. הנה כי כן, בקשה זו אינה מעלה שאלה עקרונית כלשהי, וככזו אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור נוסף.

הבקשה נדחית.