רע"פ 7248/01 עטאף קרוואני נ. מדינת ישראל

כתב אישום, ובו תשעה סעיפי אישום, הוגש כנגד המבקש. בכתב האישום ייוחסו למבקש עבירות של הוצאת חשבונית ללא עסקה, ניכוי מס תשומות ללא חשבונית, השמטת הכנסה מדו"ח, ניהול פנקסים כוזבים, מרמה כדי להתחמק ממס, תרשומת כוזבת בדו"ח, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. לאחר 28 חודשי משא ומתן הושג הסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום, באופן שיכלול רק 6 סעיפי אישום, ותוך צמצום חלקו של המבקש בעבירות נשוא האישום. עוד הוסכם, כי המדינה תעתור לעונש של עד 12 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי וקנס, ואילו המבקש יהא רשאי לטעון לעונש כרצונו.

המבקש הודה בעובדות כתב האישום המתוקן - לאחר שהוסבר לו כי בית המשפט אינו כבול בהסדר הטיעון - ובית משפט השלום הרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. כעבור 5 חודשים, נתקיימה ישיבת טיעונים לעונש. המדינה ביקשה להשית על המבקש עונש מאסר בפועל של 12 חודשים, ואילו הסניגורית פירטה את הרקע שהביא לביצוע העבירות על ידי המבקש ואת הרווח שהפיק מכך. אף המבקש עצמו נשא דברים, הביע חרטה על מעידתו וביקש את רחמי בית המשפט. בחלוף חודשיים נוספים, נגזר דינו של המבקש, והוטלו עליו מאסר בפועל של 12 חודשים, מאסר על תנאי של 6 חודשים וקנס בסך 250,000 ש"ח.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וביקש כי יותר לו לחזור בו מהודאתו. לחלופין הוא טען כנגד חומרת העונש. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים צ' סגל, מ' שידלובסקי-אור ומ' גל) מיאן להתיר למבקש לחזור בו מהודאתו. בית המשפט סקר את השתלשלות העניינים עובר לגזירת דינו של המבקש, ומצא כי זו מעמידה את טיעונו של המבקש, כי הודאתו ניתנה על אף אמונתו בחפותו, באור בלתי סביר. אמנם, כך ציין בית המשפט המחוזי, נציגת המדינה התייחסה אל המבקש, בטיעוניה לעונש, כמבצע עיקרי של העבירה, וזאת בניגוד לאמור בכתב האישום המתוקן. אלא שגם אז החריש המבקש - לא מחה ולא ביקש כי יותר לו לחזור בו מהודאתו. במסגרת הטיעונים לעונש - כך הוסיף בית המשפט וקבע - הודה למעשה המבקש, שוב, במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. לאור כל האמור, הסיק בית המשפט כי אכזבתו של המבקש מן העונש שהושת עליו - היא ולא אחרת - הניעה אותו לבקש לחזור בו מהודאתו.

בית המשפט דחה גם את טענתו של המבקש, כי הסכמתו להסדר הטיעון לאו הסכמה היא, מחמת שהיא לא באה אלא לאחר שהובהר לו, כי אם ימאן לקבל את ההסדר, הרי הוא מסתכן בעונש חמור בהרבה. בית המשפט ציין, בהקשר זה, כי "מוסד הסדרי הטיעון מבוסס כולו על ההנחה, כי הסכמה בין הצדדים תניב יתרונות לכל אחד מהם".

בית המשפט המחוזי דחה אפוא את בקשתו של המבקש לחזור בו מהודאתו, ובזיקה לכך נדחתה גם בקשתו לאפשר לו להגיש ראיות נוספות המחזקות, לשיטתו, את טענותיו. ערעורו של המבקש על חומרת העונש שהושת עליו, נתקבל. בית המשפט קבע, כי העונש אינו חמור יתר על המידה, אולם, מאחר שהמדינה התייחסה, במסגרת הטיעונים לעונש, למידת חלקו של המבקש בעבירות, באופן שאפשר ואינו מתיישב עם ההבנה בהסדר הטיעון - ו"כדי לסלק כל ספק מלבב", העמיד בית המשפט את עונש המאסר בפועל על 8 חודשים.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מופנית הבקשה שלפנינו. המבקש חוזר וטוען, כי יש להתיר לו לחזור בו מהודאתו, הן בגין הפרת הסדר הטיעון על ידי המשיבה, והן בגין אמונתו הכנה של המבקש בחפותו. לחלופין, סבור המבקש כי יש להקל בעונשו.

אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וגם לגוף הדברים העונש שהוטל אינו חורג ממסגרת עסקת הטיעון שהוסכם עליה, והוא עונש מתון ביותר.

הבקשה נדחית.