רע"פ 7267/10 יהושע מאיר נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים הלמן, צרפתי ועיילבוני) מיום 21.9.10 בתיק ע"פ 48065-07-10, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת (השופטת שטרית) מיום 17.6.10 בתיק ת"פ 10908-07-08. בית משפט השלום השית על המבקש 45 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי בגובה 3,000 ₪ ופיצוי כספי למתלוננים.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בתשעה אישומים שונים שעניינם עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, לפי סעיף 406(ב) וסעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977;

גניבה, לפי סעיף 384 וסעיף 29 לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק; היזק במזיד, לפי סעיף 452 וסעיף 29 לחוק העונשין. בנוסף, הודה המבקש והורשע בעבירות שבגינן התנהלו נגדו שני תיקים אחרים, ואשר צורפו להליך בפני בית משפט השלום לבקשת המבקש, ולפיכך הורשע בהפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק; החזקת סם לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) וס"ק (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973; וגידול סם מסוכן, לפי סעיף 6 לפקודה. עובדות כתב האישום המתוקן מייחסות למבקש סדרת מעשי התפרצות לבתים בצפון הארץ, לאחר שקשר עם אחרים לביצוע המעשים. במרבית ממקרי ההתפרצות היה זה המערער (לעתים עם אחר או אחרים) שביצע את הפריצה בפועל, בשעה ששותפיו מתצפתים בסביבה. מכתבי האישום שצורפו עולה, כי המבקש החזיק בביתו סמים שונים ואף גידל בבית הוריו שתילי צמח קנאביס. וכי במסגרת הליך משפטי אחר שהתנהל נגדו הורה בית משפט השלום בקרית שמונה (בתיק מ"ת 10917-07-08) שהמבקש ישהה בקהילת "אילנות" בתנאי מעצר בית מלאים ואולם הוא עזב את המקום על דעת עצמו.

ג.

בית משפט השלום הורה על הגשת תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש. הוגשו בפועל מספר תסקירים. בתסקיר המסכם מיום 11.5.10, נאמר כי המבקש שוהה בחלופת מעצר בישיבה בירושלים, וכי בהתאם לבדיקות שתן שהוא מוסר מעת לעת נמצא שהוא נקי מסם. כן נאמר, כי ישנו קשר טיפולי בין שירות המבחן לבין המבקש, כי הוא מביע מוטיבציה להמשך הטיפול והשיקום וכי הוא עושה מאמץ לשנות את אורחות חייו ועבר לנתיב של חיים נורמטיביים. בתסקיר נאמר, כי שירות המבחן ער למצבו המשפטי הלא פשוט של המבקש, אך המליץ בכל זאת שלא להשית מאסר בפועל כדי לא לחבל במאמצי השיקום, ותחת זאת ליתן צו מבחן לתקופה של 18 חודשים ושירות לתועלת הציבור בהיקף של 280 שעות.

ד.

ביום 17.6.10 גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש ל-45 חודשי מאסר בפועל ועונשים נוספים, כאמור. בית המשפט ציין, כי לחומרה נשקלו ריבוי המקרים וחומרתם, כמו גם המעשים הנוספים שבכתבי האישום שצורפו. צוין, כי המעשים בהם הורשע חותרים תחת הסדר הציבורי והפכו לחזון נפרץ. עוד צוין, כי חלקו של המבקש בביצוע המעשים היה גדול, כי למבקש עבר פלילי חרף גילו הצעיר, וכי בעבר ניתנה למבקש הזדמנות, שלא השכיל לנצל, להשתלב במסגרת טיפולית. כן צוין, כי אין מורא החוק על המבקש, כי מעשיו ואופיו מגלמים מסוכנות וכי יש להשית עליו עונש שבו מסר מרתיע והולם לחומרת מעשיו. יחד עם זאת, צוינו לקולה העובדה שהמבקש הודה בכתב האישום ואף צירף שני תיקים שהיו תלויים ועומדים נגדו, כי לקח אחריות על מעשיו והפנים את חומרתם. כן נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות הקשות, והעובדה שעברו הפלילי אינו נוגע לעבירות רכוש וכי הוא "אינו מכביד באופן יחסי". לבסוף צוינה, כשיקול מרכזי לקולה, כברת הדרך השיקומית שעבר והמלצת שירות המבחן בעניינו. על גזר הדין עירער המבקש לבית המשפט המחוזי.

ה.

בפסק דינו מיום 21.9.10, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. נקבע, כי אין להורות על קבלת תסקיר נוסף (כפי שנתבקש), שכן הנתונים נסקרו בסדרת התסקירים שהוגשו, ושאליהם התייחס בית משפט השלום בהרחבה. הודגש, כי המבקש, חרף גילו הצעיר הורשע בסדרה של תשעה מעשי פריצה וגניבה נוסף על שני התיקים שצירף ונוסף על עברו הפלילי. נאמר, כי יש להחמיר בענישת עברייני רכוש. כן נדחתה הטענה לפיה על נאשם אחר בתיק, ששיקומו, כנטען, כשל לחלוטין, הושתה ענישה דומה לזו של המבקש; זאת משום שהלה הורשע בשבעה מקרים, לעומת תשעת המקרים בהם הורשע המבקש. כן נדחתה טענת המבקש לפיה יש לייחס משקל רב

מזה שניתן בבית משפט השלום לתהליך השיקום שעבר ונאמר, כי בית המשפט קמא אכן הביא בחשבון שיקול זה; זאת ועוד, צוין, כי המבקש בחר לעצמו תכנית שיקום "כבקשתו", בכך שעזב על דעת עצמו את הקהילה השיקומית והחליט להצטרף לישיבה בה הוא שוהה כעת. כנגד פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ו.

בבקשה נטען, כי המבקש עובר תהליך שיקום ארוך וממושך שבמסגרתו נטל אחריות על מעשיו, התנתק מהעולם העברייני והחל לחיות באופן נורמטיבי הכולל עבודה, מגורים בישיבה וקשר רציף עם שירות המבחן. נטען, כי בהתאם לכך המליץ שירות המבחן על ענישה שלא מאחורי סורג ובריח, וזאת כחלק ממאמצי השיקום, וכי לאחר מאסר ממושך כפי שצפוי הוא לרצות, יקשה עליו עד מאוד לזכות בהזדמנות נוספת לשקם את חייו, המאסר עלול איפוא, כך נטען, להחזירו לנקודת ההתחלה ממנה יצא בעמל רב.

הכרעה

ז.

לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לבקשה. בית משפט השלום דן בכל הטעון דיון וסקר את כל הנושאים הרלבנטיים, במישור החומרה ובמישור הקולה. על פי שיטת המשפט הישראלית, ככלל – שחריגיו מעטים – יש לאדם יומו הכפול בבית המשפט, בערכאה הדיונית ובערעור. אין הוא זכאי ליום דין שלישי. פשיטא שאילולא היה כן, נוכח חיבת ההתדיינות הטבועה ברבים בישראל, ואלה דברים שאינם צריכים ראיה, היה בית משפט זה דן בגלגול שלישי יום ולילה, על כן נקבע אשר נקבע בפסיקה עקבית, לרבות בעניינים פליליים, כי רשות ערעור בגלגול שלישי טעונה אפיונים שמעבר למחלוקת הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123). כך ככלל בתחומי המשפט השונים, יתר על כן, חומרת העונש ככלל אינה עילה לגלגול שלישי (רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). דבר זה ידוע לבא כוח המבקש. לשם התערבות בעונש נחוצות נסיבות ייחודיות, שעיקרן שיקולי צדק. המקרה דנא, חוששני, אינו בא בגדרים אלה. עסקינן – כאמור – במי שהורשע בלא פחות מתשעה אישומי התפרצות לבתים, וצירף תיק של החזקת סם לצריכה עצמית וגידול סם מסוכן. אי אפשר שלא לענוש באופן מוחש מי שברגל גסה ירד לרכוש הזולת, ואין צורך בדמיון מפליג כדי לשוות בנפשנו את ההלם והטראומה העוברים על מי ששב לביתו ומצא אותו כמהפכת סדום ועמורה, וחלק מרכושו נעלם ואיננו.

ח.

המבקש תמך יתדותיו ברע"פ 1870/09 שירזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), ואוסיף לכך את רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם התערב בית משפט זה – כחריג – בעונש, וראו בין השאר האסמכתאות בחוות דעתו של השופט ג'ובראן בפרשת אוחיון . ואולם, בשני המקרים הנזכרים היה מדובר במי שעברו הליכי שיקום מוצלחים בני שנים אחדות, ועל כן זכו להקלה בעונש (לא פטור מסורג ובריח). האם בכך עסקינן במקרה דנא? אין מדובר במי שעבר, תוך שטחנות הצדק טוחנות לאט, תהליך שיקום שאפשר לברך בבירור על הצלחתו. נסיונות השיקום של המבקש עברו עליות ומורדות, לרבות תהליך שלא צלח בקהילה הטיפולית "אילנות". אכן, לאחרונה במשך תקופה מסוימת עבר המבקש תהליך חיובי, העולה מתסקיר שירות המבחן מ-12.5.10, וער אני גם לרצונו להמשיך בשיקום ולהמלצת שירות המבחן לעניין זה, ועל כך יש לברך ולייחל כי הדבר יימשך. ברי כי יש בכך גם אינטרס ציבורי. אולם אין בזאת כדי להטות את הכף, בודאי אל מול מספר העבירות בהן הורשע המבקש וחומרתן. אמנם, בבית הסוהר עלולה לחול נסיגה בשיקום. כאן מקומו ותפקידו של שירות בתי הסוהר, לשבץ את המבקש, לפי הנהלים, באופן המיטבי כך שהתקופה שיהא עליו לרצות לא תהא לו לרועץ בשיקומו, אלא אדרבה - תשמש להעמקתו של תהליך השיקום. יש לכך חשיבות רבה, ואבקש שהחלטה זו תובא לפני שלטונות שירות בתי הסוהר. בנתון לזאת איני נעתר לבקשה.