רע"פ 7274/07 ארז יוניוב נ. מדינת ישראל

1.

בשנת 2001 נעצרו המבקשים במסגרת חקירתו של האירוע שלימים נודע כ"אסון ורסאי", וזאת לאחר שנחשדו בניסיון לשבש מהלכי חקירה. מבקש 1, קרוב משפחה של אחד המעורבים באותה פרשה, עיכב את השוטרים אשר הגיעו למשרדיו בחיפושם אחר מסמכים, תוך שהוא שולח בחשאי את מבקש 2, בן-דודו, כדי שיצלם את תוכניות הבניה של הבניין במשרדי העירייה. עקב החשאיות בה פעלו המבקשים, חשדו בהם השוטרים כמי שהתכוונו להעלים את המסמכים האמורים. בעקבות כך שהו המבקשים במעצר במשך 6 ימים, ובסופו של יום נסגר תיק החקירה בעניינם מ"חוסר אשמה". בעקבות כך, פנו המבקשים לבית-משפט השלום בירושלים ועתרו כי יפסוק לטובתם פיצויים, וזאת מכוח סעיף 38(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בית-המשפט קיבל את הטענה כי נגרם למבקשים נזק בעקבות מעצרם, אולם הוסיף ומצא כי נוכח העובדות שהיו בפני רשויות החקירה אותה עת, היה יסוד למעצרם של השניים. עוד נקבע, כי התנהגותם של המבקשים היא אשר הובילה למעצרם, וגם משום כך אין להיעתר לבקשתם.

2.

המבקשים ערערו על אותה החלטה לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים, אולם ערעורם נדחה נוכח מסקנתו של בית המשפט כי "מחומר הראיות עולה, כי המערער 2 נשלח לעירייה בחשאי , ע"י המערער 1, מתחת לאפם של השוטרים ... [ו]הדבר נעשה כאשר השוטרים היו במשרד לצורך חיפוש חומר, מבלי שניתן לשוטרים לחוש בכך. עובדה זאת

צובעת אותה סיטואציה באור אחר, ויש בה כדי לבסס חשד סביר בדבר ניסיון לשבש מהלכי חקירה" (עמ' 4 לפסק הדין – ההדגשה במקור).

3.

המבקשים עותרים ליתן להם רשות לערער, הואיל וגם אם התנהגותם עוררה חשד, אין בכך כדי לאיין את זכאותם לפיצוי לאחר שהוכח כי נגרם להם נזק.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות לערער ניתנת רק באותם מקרים יוצאי-דופן המעוררים שאלות כלליות להן נודעת חשיבות ציבורית או משפטית ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982) ). לא כזה הוא המקרה שבפני. עניינם של המבקשים נדון בפני שתי ערכאות, אשר קבעו כי לא מתקיימות בעניינם "נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי", לשון סעיף 38 הנ"ל. נוכח אותה מסקנה לא מצאתי מקום או עילה לקיים בפרשה זו דיון בפני ערכאה שלישית.

הבקשה נדחית.