פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"פ
7283/01
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקש
:
חסן
קבלאן
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בחיפה
מיום 19.7.2001 בתיק ע"פ 2356/01
שניתנה
על ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן
בשם
המבקש: עו"ד חוסאם סבית
בשם
המשיבה: עו"ד רחל מטר
החלטה
בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט א' מגן) הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות של הפרעה לעובד ציבור וסיוע לעבור עבירה. על המבקש נגזר עונש של מאסר על תנאי למשך 4 חודשים, וכן קנס בסכום של 10,000 ש"ח או מאסר תחתיו לתקופה של 100 ימים. בית המשפט קבע כי הקנס ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.4.99. המבקש לא הגיש ערעור על פסק הדין, אך נמנע מלשלם סכום כלשהו על חשבון הקנס. לפיכך, נשלחה לו, ביום 19.12.00, דרישה לתשלום הקנס, וכן תוספת פיגורים בסך 20,000 ש"ח (קרי, המבקש נדרש לשלם סכום כולל של 30,000 ש"ח). או אז, פנה המבקש לבית משפט השלום, והגיש בקשה לביטול תוספת הפיגורים. בקשתו נתמכה בתצהיר, בו טען כי הינו מפרנס יחיד לארבעת ילדיו, שכרו החודשי עומד על 3,500 ש"ח, וחיובו בתשלום תוספת הפיגורים משמעותו גזילת לחמם של ילדיו. בקשתו נדחתה.
בקשת רשות ערעור, שהגיש המבקש לבית משפט השלום בעכו, באיחור, ומבלי שנתבקשה הארכת מועד - נדחתה. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור, הפעם לבית המשפט המחוזי. גם בקשתו זו נדחתה.
עתה ניצבת לפנינו בקשת המבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. הצדדים לא נדרשו לשאלת סמכותן של הערכאות השונות לדון בהשגותיו של המבקש. הבקשה - כפי שהבהיר בהודעה מטעמו - נוגעת אך ורק לעניין תוספת הפיגורים. יודגש, כי בקשות כגון דא מן הדין שתידונה במסגרת בקשת רשות ערעור אזרחי (סעיף 69(ג) לחוק העונשין, תשל"ז1977-). מכל מקום - דין הבקשה להידחות. המבקש לא פירט בבקשתו הראשונה לבית משפט השלום "סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע" (סעיף 69(א) לחוק העונשין). אין די בהצהרה כי מצבו הכלכלי קשה וכי חיובו בתשלום תוספת פיגורים - היא עצמה - תפגע בו ובמשפחתו. בבקשותיו המאוחרות הרחיב את היריעה, וגרס כי אי תשלום הקנס לא נבע מזלזול בהליכי משפט, כי אם, בעיקר, בשל מצבו הכלכלי הקשה. אולם אף אם נתעלם מן הפגם הטמון בהוספת נימוקים במסגרת בקשת רשות ערעור - ואינני מתעלם ממנו - הרי עדיין לא עלה בידיו של המבקש להצדיק את התעלמותו המוחלטת, במשך תקופה של כשנתיים וחצי, מגזר הדין שהושת עליו, ואשר עליו לא מצא לנכון להגיש ערעור.
עם זאת רואה אני לנכון לציין, כי יתכן וטוב היה הדבר אילו היו הערכאות הקודמות - או מי מהן - מפרטות - במקרה זה - את השיקולים שעמדו ביסוד החלטותיהן לדחות את בקשות המבקש.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כב' בחשון תשס"ב
(8.11.2001).
ש
ו פ ט