החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 7283/01 חסן קבלאן נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · ביטול תוספת פיגורים בקנסבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין תוספת פיגורים על קנס

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המבקש, שהורשע ונדון לקנס שלא שילם, ביקש לבטל תוספת פיגורים שהוטלה עליו מחמת מצבו הכלכלי. בית המשפט קבע כי לא פורטו סיבות סבירות לאי התשלום במועד, וכי אין להצדיק התעלמות של כשנתיים וחצי מגזר הדין. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.

העובדות

המבקש הורשע על פי הודאתו בהפרעה לעובד ציבור ובסיוע לעבירה ונגזר עליו קנס שנקבע לתשלום בתשלומים. המבקש לא שילם דבר מהקנס, ולאחר דרישה הוטלה עליו תוספת פיגורים. בקשותיו לביטול התוספת נדחו בערכאות השונות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להיעתר לבקשת המבקש לביטול תוספת הפיגורים שהושתה על קנס שלא שולם במועד?

הלכות

  1. 1

    סיבות סבירות לאי תשלום הקנס במועד הקבוע לפי סעיף 69(א) לחוק העונשין לא פורטו, ואין די בהצהרה כללית על מצב כלכלי קשה

    ״אין די בהצהרה כי מצבו הכלכלי קשה וכי חיובו בתשלום תוספת פיגורים - היא עצמה - תפגע בו ובמשפחתו.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    התעלמות מוחלטת מגזר הדין למשך כשנתיים וחצי, מבלי להגיש ערעור, אינה מוצדקת

    ״עדיין לא עלה בידיו של המבקש להצדיק את התעלמותו המוחלטת, במשך תקופה של כשנתיים וחצי, מגזר הדין שהושת עליו״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • תוספת פיגורים
  • קנס
  • סיבות סבירות לאי תשלום הקנס
  • חוק העונשין
  • רשות ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

רע"פ

7283/01

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

המבקש

:

חסן

קבלאן

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

בקשת

רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי

בחיפה

מיום 19.7.2001 בתיק ע"פ 2356/01

שניתנה

על ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן

בשם

המבקש: עו"ד חוסאם סבית

בשם

המשיבה: עו"ד רחל מטר

החלטה

בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט א' מגן) הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות של הפרעה לעובד ציבור וסיוע לעבור עבירה. על המבקש נגזר עונש של מאסר על תנאי למשך 4 חודשים, וכן קנס בסכום של 10,000 ש"ח או מאסר תחתיו לתקופה של 100 ימים. בית המשפט קבע כי הקנס ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.4.99. המבקש לא הגיש ערעור על פסק הדין, אך נמנע מלשלם סכום כלשהו על חשבון הקנס. לפיכך, נשלחה לו, ביום 19.12.00, דרישה לתשלום הקנס, וכן תוספת פיגורים בסך 20,000 ש"ח (קרי, המבקש נדרש לשלם סכום כולל של 30,000 ש"ח). או אז, פנה המבקש לבית משפט השלום, והגיש בקשה לביטול תוספת הפיגורים. בקשתו נתמכה בתצהיר, בו טען כי הינו מפרנס יחיד לארבעת ילדיו, שכרו החודשי עומד על 3,500 ש"ח, וחיובו בתשלום תוספת הפיגורים משמעותו גזילת לחמם של ילדיו. בקשתו נדחתה.

בקשת רשות ערעור, שהגיש המבקש לבית משפט השלום בעכו, באיחור, ומבלי שנתבקשה הארכת מועד - נדחתה. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור, הפעם לבית המשפט המחוזי. גם בקשתו זו נדחתה.

עתה ניצבת לפנינו בקשת המבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. הצדדים לא נדרשו לשאלת סמכותן של הערכאות השונות לדון בהשגותיו של המבקש. הבקשה - כפי שהבהיר בהודעה מטעמו - נוגעת אך ורק לעניין תוספת הפיגורים. יודגש, כי בקשות כגון דא מן הדין שתידונה במסגרת בקשת רשות ערעור אזרחי (סעיף 69(ג) לחוק העונשין, תשל"ז1977-). מכל מקום - דין הבקשה להידחות. המבקש לא פירט בבקשתו הראשונה לבית משפט השלום "סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע" (סעיף 69(א) לחוק העונשין). אין די בהצהרה כי מצבו הכלכלי קשה וכי חיובו בתשלום תוספת פיגורים - היא עצמה - תפגע בו ובמשפחתו. בבקשותיו המאוחרות הרחיב את היריעה, וגרס כי אי תשלום הקנס לא נבע מזלזול בהליכי משפט, כי אם, בעיקר, בשל מצבו הכלכלי הקשה. אולם אף אם נתעלם מן הפגם הטמון בהוספת נימוקים במסגרת בקשת רשות ערעור - ואינני מתעלם ממנו - הרי עדיין לא עלה בידיו של המבקש להצדיק את התעלמותו המוחלטת, במשך תקופה של כשנתיים וחצי, מגזר הדין שהושת עליו, ואשר עליו לא מצא לנכון להגיש ערעור.

עם זאת רואה אני לנכון לציין, כי יתכן וטוב היה הדבר אילו היו הערכאות הקודמות - או מי מהן - מפרטות - במקרה זה - את השיקולים שעמדו ביסוד החלטותיהן לדחות את בקשות המבקש.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כב' בחשון תשס"ב

(8.11.2001).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 2356/01

הלכות

  1. 1סיבות סבירות לאי תשלום הקנס במועד הקבוע לפי סעיף 69(א) לחוק העונשין לא פורטו, ואין די בהצהרה כללית על מצב כלכלי קשה
  2. 2התעלמות מוחלטת מגזר הדין למשך כשנתיים וחצי, מבלי להגיש ערעור, אינה מוצדקת