פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7306/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מוסא גאבר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 6.9.10 בעפ"ת 39084-07-10 שניתן על ידי
כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
בפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 39084-07-10, כבוד השופטת נ' אהד ), בו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה מרכז (פ"ל
471-04-10 כבוד השופטת מ' כהן ).
כנגד המבקש, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מסירת פרטים כוזבים, נהיגה ללא רישיון תקף, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, נהיגה בשכרות ודרך מחולקת. לפי הנטען בכתב האישום ביום 6.4.2010 נהג המערער בשכרות, תחת השפעת סמים, ברכב ללא ביטוח תקף, כאשר אין בידו רישיון נהיגה בתוקף. כמו כן, הוא נהג בניגוד להוראות החיצים המסומנים בכביש וכשהתבקש להזדהות על ידי השוטרים הוא התחזה לאחר תוך שהוא מסתיר את תעודת הזהות שלו.
המבקש הורשע על פי הודאתו, וביום 21.7.2010 גזר עליו בית המשפט עשרה חודשי מאסר בפועל; הפעלת מאסר על תנאי בן שבעה חודשים מתיק פ' 857/06 שירוצה בחופף למאסר בפועל; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי; 10 שנות פסילת רישיון נהיגה; שנים עשר חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי והפעלת התחייבות בסך 10,000 ש"ח שהוטלה בתיק פ' 875/06. על פסק הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז. ביום 6.9.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור.
מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי בעניינו מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי, והיא באשר לחוקתיות סעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ) שנכנס לתוקף במרץ 2008 הקובע, כי נהג שהורשע בעבירות המנויות בסעיף, ובעשר השנים שקדמו למועד ביצוע העבירה הוא כבר הורשע לפחות פעמיים באחת מהעבירות המנויות, דינו – נוסף על כל עונש אחר – פסילת רישיון לתקופה שלא תפחת מעשר שנים. לטענת המבקש, ישנה בעיתיות בעצם הענישה הנקבעת על פי קריטריון של מספר עבירות. יתרה מכך, לטענתו הסעיף קובע תחולה רטרואקטיבית אסורה על עבירות שבוצעו טרם חקיקתו.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, למרות טענותיו של
מבקש, לא מצאתי בבקשה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור.
מעבר לדרוש יוער, כי אין ממש בטענת המבקש כי סעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה יוצר עבירה או ענישה למפרע. שכן, בעת בה ביצע המבקש את העבירות, כבר נחקק הסעיף והעונש הקבוע בו, כמו גם התנאים להפעלתו. נוסף על כך, העונש שהוטל על המבקש הינו ראוי אף נוכח עברו הפלילי המכביד מאוד בכלל, ובתחום התעברותי בפרט.
סוף דבר, הבקשה נידחת.
ניתנה היום, ג' בכסלו התשע"א (10.11.2010).
ש ו פ ט